Shemuel II 16 – שמואל ב טז‏ – Mikraot Gedolot

Loading text...

(א) וְדָוִ֗ד עָבַ֤ר מְעַט֙ מֵֽהָרֹ֔אשׁ וְהִנֵּ֥ה צִיבָ֛א נַ֥עַר מְפִיבֹ֖שֶׁת לִקְרָאת֑וֹ וְצֶ֨מֶד חֲמֹרִ֜ים חֲבֻשִׁ֗ים וַעֲלֵיהֶם֩ מָאתַ֨יִם לֶ֜חֶם וּמֵאָ֧ה צִמּוּקִ֛ים וּמֵ֥אָה קַ֖יִץ וְנֵ֥בֶל יָֽיִן׃

And when David was a little past the top, behold, Ziba the servant of Mephibosheth met him, with a couple of donkeys saddled, and upon them two hundred loaves of bread, and one hundred clusters of raisins, and one hundred of summer fruits, and a bottle of wine.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובות

וְדָוִד עֲבַר זְעֵיר מֵרֵישׁ טוּרָא וְהָא צִיבָא עוּלֵימָא דִמְפִיבֹשֶׁת לָקֳדָמוּתֵיהּ וְזוֹג חֲמָרִין חֲשִׁיקִין וַעֲלֵיהוֹן מָאתָן גְרִיצָן דִלְחֵם וּמְאָה אִתְכְּלִין דְעִנְבִין יְבֵשִׁין וּמְאָה מָנָן דְבֵילָתָא וּגְרַב דַחֲמָר.

ביאור זה מובא מתוך פירוש ר׳ יצחק בן שמואל לשמואל ב מהדורת שטובר.

ומאה קיץ – אמר ר׳ יהודה בעניין ׳ומאה קיץ׳: סוג של פרי קיץ, שהכתוב לא הגדיר מהו, אך אלה הם פירות יבשים, כמו ׳כאספי קיץ׳ (מיכה ז, א).

ומאה קיץ – ומאה מנן דבילתא.

One hundred portions of dried figs. Yonatan translates: "One hundred portions of dried figs.⁠"

מהראש – מראש ההר שעלה בו.

קיץ – תאנים המתבשלים בסוף.

מאתים לחם – כן תירגם יונתן הפסוק: מאתן גריצן דלחם, ומאה אתכלין דענבין יבשין, ומאה מנן דבילתא, וגרב דחמר. ופירוש ומאה מנן דבילתא – מאה ליטרין של תאנים יבשים, ונקרא דבלת שמכבשין הרבה מן התאנים יחד ועושין מהם כמו ככר לחם, ונקרא דבלת תאנים.

ומאה קיץ – רוצה לומר: מהפירות המיובשים בקיץ.

ודוד עבר מעט מהראש. ספר הכתוב שבעבור דוד מראש הר הזיתים שזכר, בא אליו ציבא עבד מפיבושת והביא לו מנחה צמד חמורים חבושים ומאתים לחם ומאה צמוקים, והם דבלות תאנים יבשות, ומאה קיץ שהם הענבים היבשים, ולפי שהם יבשים בקיץ נקראים כן.

וצמד – זוג, על שם שהולכים צמודים וחבורים יחד, והוא מלשון: צמיד פתיל (במדבר י״ט:ט״ו).

חבושים – חגורים באוכף לרכוב בהם, כמו: ויחבוש את חמורו (בראשית כ״ב:ג׳).

מאה צמוקים – מאה אשכלות ענבים יבשים.

ומאה קיץ – מאה לטרין תאנים יבשים.

ונבל – ונאד.

מהראש – של הר הזיתים.

קיץ – כשם שהחרף הוא בראשית השנה לאכרים כך הקיץ בסופו, והראשון הושאל להוראת נעורים (בימי חרפי, איוב כ״ט:ד׳) והשני מלשון קץ וסוף, וכאן, ענינו תאנים הנלקטים בקיץ ליבשם בחמה.

וְדָוִד עָבַר מְעַט מֵהָרֹאשׁ של הר הזיתים

מצודת דוד.

אשר עלה בו

ר״י קרא.

, וְהִנֵּה צִיבָא נַעַר מְפִיבֹשֶׁת בא

אברבנאל.

לִקְרָאתוֹ וְצֶמֶד – וזוג

מצודת ציון.

חֲמֹרִים חֲבֻשִׁים באוכף לרכוב בהם

מצודת ציון.

, וַעֲלֵיהֶם מנחה

אברבנאל.

מָאתַיִם לֶחֶם וּמֵאָה צִמּוּקִים – אשכולות ענבים יבשים

מצודת ציון.

, וּמֵאָה קַיִץ – לטרין

ליטרא היא מידה של חצי לוג (נפח של כשלוש ביצים).

תאנים יבשים

מצודת ציון.

שהתייבשו בקיץ

רלב״ג. ונקרא ״דבלות״ שמכבשין הרבה מן התאנים יחד ועושין מהם כמו ככר לחם ונקרא ״דבלות תאנים״, תרגום יונתן, רש״י, רד״ק.

, וְנֵבֶל – ונאד

מצודת ציון.

יָיִן:

(ב) וַיֹּ֧אמֶר הַמֶּ֛לֶךְ אֶל⁠־צִיבָ֖א מָה⁠־אֵ֣לֶּה לָּ֑ךְ וַיֹּ֣אמֶר צִ֠יבָ֠א הַחֲמוֹרִ֨ים לְבֵית⁠־הַמֶּ֜לֶךְ לִרְכֹּ֗ב [וְהַלֶּ֤חֶם] (ולהלחם) וְהַקַּ֙יִץ֙ לֶאֱכ֣וֹל הַנְּעָרִ֔ים וְהַיַּ֕יִן לִשְׁתּ֥וֹת הַיָּעֵ֖ף בַּמִּדְבָּֽר׃

And the king said to Ziba, "What do you mean by these?⁠" And Ziba said, "The donkeys are for the king's household to ride on; and the bread and summer fruit for the young men to eat; and the wine, for those that are faint in the wilderness to drink.⁠"

תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודמקראות שלובות

וַאֲמַר מַלְכָּא לְצִיבָא מָה אִילֵין לָךְ וַאֲמַר צִיבָא חֲמָרַיָא לְבֵית מַלְכָּא לְמִרְכַּב וְלַחְמָא וּדְבֵילָתָא לְמֵיכַל עוּלֵימַיָא וְחַמְרָא לְמִשְׁתֵּי דִמְשִׁלְהֵי בְּמַדְבְּרָא.

לבית המלך לרכוב – לנשי המלך כי לא הניח אחת מנשיו אלא עשר פלגשים לשמור הבית (שמואל ב ט״ו:ט״ז), ולא לקחו בצאתם מרכבה לנשים כי בחפזון יצאו, כמו שאמ׳: קומו ונברחה (שמואל ב ט״ו:י״ד), ואמר: מהרו ללכת (שמואל ב ט״ו:י״ד).

ולהלחם והקיץ – כן כתיב בלמ״ד, ואינה נקרא׳, וכבר כתבנו דעתינו במלות האלה ובדומיהן. והלמ״ד הכתובה אין לה טעם בשמוש, והיא כלמ״ד הרגו לאבנר (שמואל ב ג׳:ל׳), והשלישי לאבשלום (דברי הימים א ג׳:ב׳), לאמות חמש (דברי הימים ב ג׳:י״א), והדומים להם.

ואמר: והקיץ – ובכללו הצמוקים, כי הפירות היבשים כלם פירות קיץ הם.

מה אלה לך – אינו כמו שאמר עשו ליעקב מי אלה לך (בראשית ל״ג:ה׳), ומענין כל אחד ותשובתו יובן זה.

ואמר למלך שהיה מביא החמורים לבית המלך, ר״ל לרכוב עליהם נשיו וילדיו, כי נשים הוציא עמו מירושלם, והלחם והקיץ לנערים והיין ליעף מעמל הדרך:

ולהלחם – והלחם קרי והוא חד מן ד׳ מלין יתיר למ״ד באמצעות תיבותא והשאר בדניאל אחד בסימן ד׳ ושנים בסימן ה׳ כמו שנמסר שם במסורת.

מה אלה לך – רצה לומר: למה הבאתה כל אלה.

לבית המלך – לנשיו וילדיו.

היעף – מעמל הדרך.

וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל צִיבָא מָה אֵלֶּה לָּךְ – למה הבאת את כל אלה?⁠

מצודת דוד.

וַיֹּאמֶר צִיבָא, הַחֲמוֹרִים לְבֵית – לִנְשֵׁי

כי לא הניח אחת מנשיו שם, אלא את עשר הפלגשים לשמור על הבית, ולא לקחו בצאתם מרכבה לנשים כי בחפזון יצאו כמו שאמר ״קומו ונברחה״ ואמר ״מהרו ללכת״, רד״ק.

הַמֶּלֶךְ ולילדיו

מצודת דוד.

לִרְכֹּב עליהם, וְהַלֶּחֶם (ולהלחם כתיב) וְהַקַּיִץ – כולל הצימוקים

רד״ק.

לֶאֱכוֹל הַנְּעָרִים מהם, וְהַיַּיִן לִשְׁתּוֹת ולרוות את הצמא של הַיָּעֵף – העייפים מעמל הדרך

מצודת דוד.

בַּמִּדְבָּר:

(ג) וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ וְאַיֵּ֖ה בֶּן⁠־אֲדֹנֶ֑יךָ וַיֹּ֨אמֶר צִיבָ֜א אֶל⁠־הַמֶּ֗לֶךְ הִנֵּה֙ יוֹשֵׁ֣ב בִּירוּשָׁלַ֔͏ִם כִּ֣י אָמַ֔ר הַיּ֗וֹם יָשִׁ֤יבוּ לִי֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֖ת מַמְלְכ֥וּת אָבִֽי׃

And the king said, "And where is your master's son?⁠" And Ziba said to the king, "Behold, he stays in Jerusalem; for he said, 'Today the house of Israel will restore to me the kingdom of my father.'"

תרגום יונתןאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובות

וַאֲמַר מַלְכָּא וְאָן בַּר רִבּוֹנָךְ וַאֲמַר צִיבָא לְמַלְכָּא הָא יָתֵיב בִּירוּשְׁלֵם אֲרֵי אֲמַר יוֹמָא דֵין יְתִיבוּן לִי בֵּית יִשְׂרָאֵל יַת מַלְכוּתָא דְאַבָּא.

ודוד שאלו איה בן אדוניך שהוא מפיבושת? וציבא ספר עליו לשון הרע שאמר מפיבושת היום ישיבו לי בית ישראל ממלכות אבי.

הנה יושב – מלא וא״ו והוא חד מן ט׳ מלאים על פי המסורת וסימנו נמסר במסרה רבתא והוא האמור שם ובא המלך דוד קדמאה דפסוק.

היום ישיבו לי – בראותם מהומות רבות בבני המלך, האח הרג את אחיו וקם על אביו, מה שלא היה בבני שאול.

השאלות:

איך האמין דוד לדברי ציבא ולא עלה על לבו כי לשונו כתער מלוטש עושה רמיה.

ואיה בן אדוניך – מבואר כי מה שלא נמצא איש מכל עשירי ירושלים יוביל למלך שי סוס לרכוב עליו וצידה לדרך, רק ציבא העבד, הוא כי הבורחים מהרו לברוח, והנשארים בעיר היו מתיראים להראות שהם אוהבי דוד והתומכים בידו, רק העבד הזה המלשין על אדוניו, חשב להפיל את אדונו ממ״נ, לפני דוד הגיד כי הוא הנותן כל זאת, ולפני אבשלום היה יכול לאמר שאדוניו שלח אותו וצוה לו להוביל החמורים והלחם, ודוד שחשב תחלה שציבא הביא זאת על פי פקודת אדוניו, התפלא איך לא התירא להשאר בירושלים, אחר ששלח כזאת, שכשיודע זאת לאבשלום יהרגנו, והשיב ציבא שהוא הביא זאת מעצמו,

ומפיבושת יושב בירושלם – רצה לומר לא הלך לא להקביל פני אבשלום, ולא לברוח עם דוד, כי חושב שאחר שיהרוג אבשלום את אביו ידינוהו ישראל כבן סורר ומורה, ותשוב המלכות לבית שאול, והנה לא היה לו לדוד לקבל דברי העבד, ונענש תיכף שיצא שמעי לקללו.

היום ישיבו וגו׳ – דברי ציבא נראים כשקרים, מ״מ יש לצדק דוד אם האמין בו מאחר שראה שבנו אהובו מבקש נפשו כ״ש שיוכל להיות שאיש חסדו יאוה מותו למלוך תחתיו, ולולי מום מפיבשת לא היה דבר חוץ מן האפשרות שאם היה דוד נופל ביד בנו שבודאי לא היה מרחם עליו בני ישראל לא היו נשמעים לאבשלום הורג אביו, ובמאסם בו אולי היו חוזרים אל בית אדוניהם הראשון אל בית שאול.

ודוד שחשב תחילה שציבא הביא זאת על פי פקודת אדוניו, התפלא איך לא התיירא מפיבושת להישאר בירושלים אחרי ששלח אליו כזאת, הרי כשיודיעו זאת לאבשלום יהרגנו

מלבי״ם.

, וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, לציבא וְאַיֵּה – והיכן בֶּן אֲדֹנֶיךָ מפיבושת? וַיֹּאמֶר צִיבָא אֶל הַמֶּלֶךְ את הדברים הללו הבאתי מדעתי ולא מדעת מפיבושת

מלבי״ם.

וְהִנֵּה מפיבושת יוֹשֵׁב בִּירוּשָׁלִַם ולא הלך לא להקביל את פני אבשלום, וגם לא לברוח עם דוד

מלבי״ם.

, כִּי אָמַר מפיבושת, בראות העם מהומות רבות בבני המלך, שאח הרג את אחיו וקם על אביו, מה שלא היה בבני שאול

מצודת דוד.

, הַיּוֹם יָשִׁיבוּ לִי בֵּית יִשְׂרָאֵל אֵת מַמְלְכוּת אָבִי, כי חושב מפיבושת שיהרוג אבשלום את המלך דוד אביו, וידינוהו ישראל כבן סורר ומורה ותשוב המלכות לבית שאול

מלבי״ם.

(ד) וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ לְצִבָ֔א הִנֵּ֣ה לְךָ֔ כֹּ֖ל אֲשֶׁ֣ר לִמְפִיבֹ֑שֶׁת וַיֹּ֤אמֶר צִיבָא֙ הִֽשְׁתַּחֲוֵ֔יתִי אֶמְצָא⁠־חֵ֥ן בְּעֵינֶ֖יךָ אֲדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃

Then the king said to Ziba, "Behold, all that belongs to Mephibosheth is yours.⁠" And Ziba said, "I prostrate myself; let me find favor in your sight, my lord, O king.⁠"

תרגום יונתןר״י אבן כספיאברבנאלהואיל משהמקראות שלובות

וַאֲמַר מַלְכָּא לְצִיבָא הָא לָךְ כָּל דִי לִמְפִיבֹשֶׁת וַאֲמַר צִיבָא מוֹדֵינָא אַשְׁכַּח רַחֲמִין בְּעֵינָךְ רִבּוֹנִי מַלְכָּא.

הנה לך – וזה ראיה כי היה לדוד תוחלת לשוב למלכותו, ואיך שיהיה הנה רצה להראות לבו.

ואז נתן דוד לציבה כל אשר למפיבושת, לפי שהיה הוא ראוי לקבל חסד יותר ממנו. ובמסכת שבת (שבת נ״ו.) השתדלו חז״ל לפטור דוד מקבול לשון הרע של ציבא, אמרו שם, אמר רב כי מעיינ׳ ביה בדוד לא משכתחת ביה בר מדאוריה דכתיב רק בדבר אורית החתי. והקשו שם שכבר נמצא לו ענין אחר, והא שקבל לשון הרע מציבא על מפיבושת, ועל זה חלקו, רב אמר קבל דוד לשון הרע, ושמואל אמר לא קבל. והיותר מובחר מה שיורה עליו פשט הכתוב, שדוד טעה בזה לרוב פחזותו וצרת לבבו, וחטא יותר ויותר באשר לא קבל התנצלות ממפיבושת האמתי והישר.

הנה לך וגו׳ – ממעשה זה וגם ממעשה נבות נראה שמשפט המלוכה בימים ההם היה שהמקל בכבוד המלך משפטו שכל נכסיו נופלים למלך והוא יכול לתתם למי שירצה.

אמצא חן וגו׳ – מי יתן ואמצא כן חן בעיניך תמיד.

וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ דוד לְצִבָא הִנֵּה מעתה יהיה לְךָ כֹּל הרכוש אֲשֶׁר לִמְפִיבֹשֶׁת אדונך, שהינך ראוי יותר ממנו לחסד

אברבנאל.

, וַיֹּאמֶר צִיבָא הִשְׁתַּחֲוֵיתִי לפניך להודות לך

תרגום יונתן.

, ומקווה שֶׁאֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, ולא היה לו לדוד לקבל דברי העבד, ונענש תיכף שיצא שמעי לקללו

מלבי״ם בפס׳ ג׳. ורבותינו נחלקו בדבר (שבת נו.) רב אמר קיבל דוד לשון הרע, ושמואל אמר לא קיבל, אברבנאל. וראה כלי יקר המבאר כיצד מלשון המקרא ניתן לבאר את שתי השיטות.

(ה) וּבָ֛א הַמֶּ֥לֶךְ דָּוִ֖ד עַד⁠־בַּחוּרִ֑ים וְהִנֵּ֣ה מִשָּׁם֩ אִ֨ישׁ יוֹצֵ֜א מִמִּשְׁפַּ֣חַת בֵּית⁠־שָׁא֗וּל וּשְׁמוֹ֙ שִׁמְעִ֣י בֶן⁠־גֵּרָ֔א יֹצֵ֥א יָצ֖וֹא וּמְקַלֵּֽל׃

And when King David came to Bahurim, behold, a man came out from there of the family of the house of Saul, whose name was Shimei, the son of Gera; he came out, and kept on cursing as he came.

תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובות

וַאֲתָא דָוִד מַלְכָּא עַד עַלְמַת וְהָא מִתַּמָן גַבְרָא נָפֵיק מִזַרְעִית בֵּית שָׁאוּל וּשְׁמֵיהּ שִׁמְעִי בַּר גֵרָא נָפֵיק מִיפַק וּמְלַטֵט.

עד בחורים – שם המקום הוא.

בחורים – עיר מבני בנימין, ונקראה בדברי הימים: עלמת. וכן תירגם יונתן: עלמת. ועלמת ובחורים אחד הוא.

(ה-ו) ואולי בעונש זה בא אליו מיד איש יוצא ממשפחת בית שאול שמעי בן גרא וקלל לדוד ויסקל באבנים אותו ואת כל עבדיו, ר״ל שהשליך עליהם אבנים מההר אשר היה בו אל הדרך אשר היה עובר בו דוד ואנשיו, וזהו ויסקל באבנים לעמתו ועפר בעפר:

ומקלל – ענין דברי קלון וחרפה, וכן: כי מקללים להם בניו (שמואל א ג׳:י״ג).

עד בחורים – סמוך לעיר בחורים.

ובא וכו׳ והנה משם איש יוצא – הנה ראה כי ערבה שמש הצלחתו, שעד בחורים לא יצא איש לקבל פניו, או לנחמו, עד שבא לבחורים, משם יצא איש, זה הפעם הראשון, אבל לא לנחמו רק לקללו, והנה עדיין לא הגיע לבחורים (שלכן אמר ובא ולא ויבא, שכבר בארתי בכללי הלשון שיש הבדל בין העתיד המהופך לעבר על ידי הוי״ו שהוא עבר הנשלם, ובין אם בא עם הוי״ו עבר ממש, שהוא עבר הבלתי נשלם, ופירושו שהיה מוכן לבא הולך ובא לשם) והאיש יצא לנגדו, ותכף בצאתו מן העיר התחיל לקלל.

בחורים – עיר בנחלת בנימין בקצה הגבול, ודעת דוד היתה לבוא עד הירדן מזרחה, ולא לעברו ארצה ראובן רק ללכת דרומה על כתף ים המלח ארץ צורים ומערות עד המדברות שבדרום ארץ יהודה.

וּבָא הַמֶּלֶךְ דָּוִד עַד – סמוך לעיר

מצודת דוד.

בַּחוּרִים אשר היתה עיר מבני בנימין

ונקראה בדברי הימים עלמת וכן תירגם יונתן עלמת, רד״ק.

, וְהִנֵּה מִשָּׁם אִישׁ יוֹצֵא לנגדו

מלבי״ם. וכלי יקר ביאר יוצא מעולמו במה שיצא לקלל ולחרף את משיח ה׳. ודוד אמר עליו לבנו שלמה (מלכים א׳ ב׳:ח׳) ״וְהוּא קִלְלַנִי קְלָלָה נִמְרֶצֶת״ ורבותינו פירשו נ.מ.ר.צ.ת. נוטריקון נואף הוא, מואבי הוא, רוצח הוא, צורר הוא, תועבה הוא, שבת קה., מעם לועז.

מִמִּשְׁפַּחַת בֵּית שָׁאוּל וּשְׁמוֹ שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא, ומיד בצאתו מן העיר

מלבי״ם.

היה האיש יֹצֵא יָצוֹא – יוצא וּמְקַלֵּל את דוד דברי קלון וחרפה

מצודת ציון.

ובורח מפחד עבדי דוד, וחוזר ויוצא שוב ומקלל שוב

כלי יקר.

(ו) וַיְסַקֵּ֤ל בָּֽאֲבָנִים֙ אֶת⁠־דָּוִ֔ד וְאֶת⁠־כׇּל⁠־עַבְדֵ֖י הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֑ד וְכׇל⁠־הָעָם֙ וְכׇל⁠־הַגִּבֹּרִ֔ים מִימִינ֖וֹ וּמִשְּׂמֹאלֽוֹ׃

And he cast stones at David and at all the servants of King David; and all the people and all the mighty men were on his right and on his left.

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובות

וּמְרַגֵם בְּאַבְנַיָא יַת דָוִד וְיַת כָּל עַבְדֵי מַלְכָּא דָוִד וְכָל עַמָא וְכָל גִבָּרַיָא מִימִינֵיהּ וּמִשְׂמָאלֵיהּ.

ויסקל באבנים – השליך אבנים, כמו פועל הקל, וסקלתו באבנים (דברים י״ג:י״א), ואינו הפך הקל כמו שכתב רבי יונה, כי פירוש סקלו מאבן (ישעיהו ס״ב:י׳) – סקלו המסילה באבנים שתשליכו שם מפני הטיט, והטיט הוא מכשול הדרכים, וזה שאמר: הרימו מכשול מדרך עמי (ישעיהו נ״ז:י״ד). ומ״ם מאבן במקום בי״ת, כמו: מסיני בא (דברים ל״ג:ב׳), או תהיה המ״ם כמשמעה ויהיה פירוש סקלו המסלה מאבנים גדולות.

מימינו ומשמאלו – כל העם והגבורים שהיו מימין דוד ומשמאלו היה מסקל באבנים.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

ויסקל – זרק אבנים על דוד וגו׳.

ואחר שהתקרב אליהם התחיל לסקל באבנים.

ואחר שהתקרב אליהם, התחיל

מלבי״ם.

וַיְסַקֵּל – להשליך

אברבנאל, מצודת דוד.

ולסקל בָּאֲבָנִים מההר אשר היה

אברבנאל.

אֶת דָּוִד וְאֶת כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ דָּוִד וְאת כָל הָעָם וְאת כָל הַגִּבֹּרִים אשר היו מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ של דוד

רד״ק.

(ז) וְכֹה⁠־אָמַ֥ר שִׁמְעִ֖י בְּקַֽלְל֑וֹבְּקַֽלְל֑וֹ א=בְּקַֽלֲל֑וֹ (חטף) צֵ֥א צֵ֛א אִ֥ישׁ הַדָּמִ֖ים וְאִ֥ישׁ הַבְּלִיָּֽעַל׃

And so said Shimei when he cursed, "Be gone, be gone, you man of blood, and wicked fellow!

תרגום יונתןרד״קרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובות

וּכְדֵין אֲמַר שִׁמְעִי בְּלַטְטוּתֵיהּ פּוּק פּוּק גְבַר חַיָיב קְטוֹל וּגְבַר רַשִׁיעָא.

(ז-ח) איש הדמים – תרגם יונתן: גבר דחייב קטול, וי״ל שחשדו בדמי איש בשת ובדמי אבנר, וז״ש לו: השיב עליך י״י כל דמי בית שאול אשר מלכת תחתיו – כלומר, הרגת ביתו ומלכת תחתיו.

ויונתן תרגם: כל דמי בית שאול – כל חובי בית שאול.

איש הדמים ואיש הבליעל – יתכן שקראו איש הדמים כי דמים רבים שפך וקראו איש הבליעל על דבר בת שבע אשת אוריה החתי.

והקללה שקללו היא אמרו צא צא איש הדמים ואיש הבליעל, הנה באמרו איש הדמים רמז שהוא צוה להרוג אבנר ואישבשת, ואולי רמז גם כן לאוריה החתי, ורמז באיש הבליעל ששכב עם בת שבע בהיות אשת איש:

בקללו – הלמ״ד רפה.

הבליעל – הבי״ת דגושה.

צא – רצה לומר: צא ממלכותך, אתה האיש השופך דמים, כאומר: הנה בעצתך נהרג אבנר ואיש בושת.

איש הדמים רמז להריגת אבנר ואיש בושת ואוריה, ובמ״ש איש בליעל רמז למעשה של בת שבע.

וְכֹה אָמַר שִׁמְעִי בְּקַלְלוֹ: צֵא צֵא ממלכותך

מצודת דוד.

אתה הָאִישׁ הַשופך

מצודת דוד. ויונתן תרגם ״גְבַר חַיָיב קְטוֹל״, האיש שחייב מיתה.

דָּמִים – ששפכת הרבה דם

רלב״ג.

וציוות להרוג את אבנר ואת איש בושת

רד״ק, אברבנאל, מצודת דוד.

ואת אוריה החתי

אברבנאל, מלבי״ם.

, וְאִישׁ הַבְּלִיָּעַל ששכבת עם בת שבע בהיותה אשת איש

רלב״ג, אברבנאל, מלבי״ם.

(ח) הֵשִׁיב֩ עָלֶ֨יךָ יְהֹוָ֜הי״י֜ כֹּ֣ל׀ דְּמֵ֣י בֵית⁠־שָׁא֗וּל אֲשֶׁ֤ר מָלַ֙כְתָּ֙ תַּחְתָּ֔ו וַיִּתֵּ֤ן יְהֹוָה֙י״י֙ אֶת⁠־הַמְּלוּכָ֔ה בְּיַ֖ד אַבְשָׁל֣וֹם בְּנֶ֑ךָ וְהִנְּךָ֙ בְּרָ֣עָתֶ֔ךָ כִּ֛י אִ֥ישׁ דָּמִ֖ים אָֽתָּה׃

Hashem has returned upon you all the blood of the house of Saul in whose place you have reigned; and Hashem has delivered the kingdom into the hand of Absalom your son; and, behold, you are caught by your own mischief, because you are a man of blood.⁠"

תרגום יונתןר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובות

אָתִיב עֲלָךְ יְיָ כָּל חוֹבֵי בֵּית שָׁאוּל דִמְלַכְתָּא תְּחוֹתוֹהִי וְאַצְלַח יְיָ יַת מַלְכוּתָא בִּידָא דְאַבְשָׁלוֹם בְּרָךְ וְהָא אַתְּ בְּבִישְׁתָּךְ אֲרֵי גְבַר חַיָיב קְטוֹל אַתְּ.

השיב עליך י״י כל דמי בית שאול אשר מלכת תחתיו ויתן את המלוכה ביד אבשלום בנך והנך ברעתך

כך תיקן עפנשטיין. בכ״י (לפי עדותו): ״ברעה״.

– כלו׳ ואעפ״י שעברה עליך את הרעה הגדולה הזאת הנך עומד ברעתך, עדיין באותה רעה שהייתה עומד כשהיתה מלכותך מקויימת בידך בה אתה עומד עדיין, כי איש דמים אתה.

והנך ברעתך – באותה רעה שעמדת מימיך בה אתה עומד גם היום.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

ואמרו עוד השיב עליך ה׳ כל דמי בית שאול וגומר, פירושו אצלי ששלשה רעות גדולות יעדו שיבואו עליו. האחת אמרו השיב עליך ה׳ כל דמי בית שאול אשר מלכת תחתיו, ר״ל אמת הוא שבית שאול נעשה בית הדמים כי כל בניו מתו בחרב, ועתה ישיב השם עליך את כל דמי בית שאול, כלומר שימותו בניך גם כן על ידי חרב, כי כבר מת אמנון, והדמים שהיו בבית שאול יהיו כמותם בביתך. השנית אמרו ויתן ה׳ את המלוכה ביד אבשלום בנך, ר״ל הנה לשאול לא היה חרפה גדולה אשר קמת עליו, לפי שלא היית בנו, אבל אתה אנושה מכתך שהבן אשר יצא ממעיך קם עליך, והיותר קשה מזה הוא שמלכות אבשלום הוא מאת ה׳ אשר בטחת בו וזהו ויתן ה׳: השלישית אמרו והנך ברעתך ר״ל שאול לא ראה בימיו רעתו ולא קם מלך בחייו, אבל אתה תראה ברעתך והבטת צר מעון ובימיך חרפתך, והסבה בכל זה כי איש דמים אתה:

תחתו – תחתיו קרי כמו שכתבתי לעיל בסימן ב׳.

השיב – ה׳ השיב עליך גמול עון דמי בית שאול, כי בעצתך נהרג איש בושת בנו, לשתמלוך תחתיו.

והנך ברעתך – הנה אתה בהרעה הראויה למעשיך.

השיב – רצה לומר כמו שהיה בית שאול בית הדמים שנהרג הוא וזרעו, כן השיב ה׳ זאת עליך לבד שאתה גרוע ממנו בג׳ ענינים,

א. ויתן ה׳ את המלוכה – שזה על ידי ה׳, לא כן מלכות שאול שלקחת בזרוע,

ב. שהוא ביד אבשלום בנך לכליון עינים ודאבון נפש שהקים עליך רעה מביתך,

ג. והנך ברעתך כי שאול לא ראה רעתו בחייו, ואתה רואה הרעה הבאה עליך בחייך וזה מצד שאיש דמים אתה, כן פי׳ מהרי״א.

כל דמי בית שאול – עם כל הטורח שטרח דוד לצדק עצמו מהריגת אבנר ובהמית גם את העמלקי מבשר מות שאול ורכב ובענה רוצחי איש בשת הודיע שלא שמח במיתתם, מ״מ לא הועיל להציל עצמו מחשש בעיני קרובי שאול שגם ידו עם יד הרוצחים.

וכמו שהיה בית שאול בית הדמים שנהרג הוא וזרעו

מלבי״ם.

, כך הֵשִׁיב עָלֶיךָ יְהוָה כֹּל | גמול עוון

מצודת דוד.

דְּמֵי בֵית שָׁאוּל כי בעצתך נהרג איש בושת בנו

מצודת דוד.

אֲשֶׁר מָלַכְתָּ – כדי שתמלוך

מצודת דוד.

תַּחְתָּיו, (תחתו כתיב) וַיִּתֵּן – וכעונש על מעשיך נתן יְהוָה אֶת הַמְּלוּכָה בְּיַד אַבְשָׁלוֹם בְּנֶךָ, וְאע״פ שעברה עליך הרעה הגדולה הזאת

ר״י קרא.

הִנְּךָ עומד עדיין

ר״י קרא. ואברבנאל ומלבי״ם מבארים כי שמעי אמר לו שבשלושה דברים עונשו יותר קשה משל שאול, הראשון שהמלכות עברה לאבשלום ע״י ה׳, השני שמי שלקח לו את המלכות הוא בנו, והשלישית שראה זאת בחייו.

בְּרָעָתֶךָ כִּי אִישׁ דָּמִים אָתָּה וחייב מיתה

תרגום יונתן.

(ט) וַיֹּ֨אמֶר אֲבִישַׁ֤י בֶּן⁠־צְרוּיָה֙ אֶל⁠־הַמֶּ֔לֶךְ לָ֣מָּה יְקַלֵּ֞ל הַכֶּ֤לֶב הַמֵּת֙ הַזֶּ֔ה אֶת⁠־אֲדֹנִ֖י הַמֶּ֑לֶךְ אֶעְבְּרָה⁠־נָּ֖א וְאָסִ֥ירָה אֶת⁠־רֹאשֽׁוֹ׃

Then Abishai the son of Zeruiah said to the king, "Why should this dead dog curse my lord the king? Let me go over, now, and take off his head.⁠"

תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמקראות שלובות

וַאֲמַר אֲבִישַׁי בַּר צְרוּיָה לְמַלְכָּא לְמָא יְלַטֵט כַּלְבָּא מֵיתָא הָדֵין יַת רִבּוֹנִי מַלְכָּא אֶעְבַּר כְּעַן וְעַדִי יַת רֵישֵׁיהּ.

והנה אבישי בן צרויה אמר למה יקלל הכלב המת הזה את אדוני המלך? ר״ל מה הטענה אשר לזה לקלל? הנה אינו ממשפחת אבשלום לשיתגאה וידבר דברים, כי הוא כלב מת, כלומר ממשפחת שאול כאלו מת ובטל מן העולם. מה לו לקללך? האם הרגת אתה לשאול ובניו? אם כן למה יקלל הכלב המת הזה את אדוני המלך? והנה כפי הדין להיותו מרים יד במלך ומגדפו הוא חייב מיתה, ולכן אעברה נא ואסירה את ראשו.

למה יקלל – כאומר: וכי אתה הרגת לשאול ולבניו.

וַיֹּאמֶר אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה אֶל הַמֶּלֶךְ דוד, לָמָּה יְקַלֵּל הַכֶּלֶב הַמֵּת הַזֶּה השנוא בעיני ה׳

חומת אנך.

אֶת אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ וכי אתה הרגת את שאול ובניו?!⁠

מצודת דוד.

והנה כפי הדין בהיותו מרים יד במלך ומגדפו בן מוות הוא, לכן

אברבנאל.

אֶעְבְּרָה נָּא וְאָסִירָה אֶת רֹאשׁוֹ מעליו ואהרגהו: ס

(י) וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ מַה⁠־לִּ֥י וְלָכֶ֖ם בְּנֵ֣י צְרֻיָ֑ה [כֹּ֣ה] (כי) יְקַלֵּ֗ל [כִּ֤י] (וכי) יְהֹוָה֙י״י֙ אָ֤מַר לוֹ֙ קַלֵּ֣ל אֶת⁠־דָּוִ֔ד וּמִ֣י יֹאמַ֔ר מַדּ֖וּעַ עָשִׂ֥יתָה כֵּֽן׃

And the king said, "What have I to do with you, you sons of Zeruiah? Let him curse, because Hashem has said to him, 'Curse David'. Who then shall say, 'Why have you done so?'"

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובות

וַאֲמַר מַלְכָּא מַה לִי וּלְכוֹן בְנֵי צְרוּיָה כְּדֵין יְלַטִיט אֲרֵי יְיָ אֲמַר לֵיהּ לַטֵיט יַת דָוִד וּמַן יֵימַר מַה דֵין עֲבַדְתָּא כֵּן.

כה יקלל – כן יקלל.

י״י אמר לו – אפשר אדם כמותו שהוא ראש לסנהדרין, יקלל את המלך אם לא שנאמר לו מאת הקב״ה.

He should curse [me] like this. He should curse like this.

God told him. Is it possible that a man like him who is head of the Sanhedrin would curse the king if he were not told [to do so] by God?

כי י״י אמר לו קלל את דוד – כלו׳ אדם גדול כשמעי שהוא גדול בתורה שכתוב בה ונשיא בעמך לא תאור (שמות כ״ב:כ״ז) וכי תעלה על דעתכם שיקללני אם לא כי י״י אמר לו קלל את דוד ומאחר שי״י אמר לו מי יאמר לו מדוע עשית כן.

כי יקלל – כן כתיב, וקרי: כה, ושניהם קרובים בענין.

וכי י״י – כתיב בוי״ו, וקרי בלא וי״ו.

י״י אמר לו – כאילו אמר לו: קלל את דוד, כי הוא רצה בטלטולי זה.

או פירושו: הוא העיר את רוחו לבזות אותי לעונש עוני.

כה יקלל וכי י״י אמר לו קלל – כה אני רוצה שיקלל כי השם אמר לו, והו״ו יתר, ואולי יתמרק עווני בקללותיו.

כי י״י אמר לו קלל את דוד – אמר זה להעיר כי אולי מהש״י נהיה להגיע זה העונש לדוד ולזה אין ראוי שישתדלו במניעתו כי השי״ת שליט בכל אשר יחפוץ ומי שישתדל לחלוק על מחשבתו יתישר עליהם כמו שעשו אחי יוסף ליוסף להמלט מענין חלומותיו וזה היה סבה אל שהגיעו לדבר החלומות ההם.

אבל דוד לא אבה ואמר מה לי ולכם בני צרויה כי יקלל וכי ה׳ אמר לו קלל את דוד וגו׳, ואחשוב שנתן דוד בזה שתי טענות שאין ראוי להרגו. האחד שדבריו אינם מזיקים לא לדוד ולא להם, וזהו אמרו מה לי ולכם בני צרויה? לפי שצרויה אחות דוד היתה אשת מדינים נוקמת ונוטרת כנחש, ואמר שהיו בניה דומים אליה. השנית שאין זה משמעי, כי ה׳ אמר לו קלל את דוד, ומי יאמר מדוע עשית כן? ואחרי ששמעי מוכרח בזה אין ראוי שיהרג.

ואמר זה על צד המליצה, שהקדוש ברוך הוא לא דבר לשמעי ולא צוהו שיקלל אבל הניע לבבו לעשות זה להעניש בו את דוד. ולפי שאבישי לא נתרצה בזה, כי בידוע כי האדם המקלל למלך חייב מיתה אעפ״י שדבריו אינם מזיקים למלך, ואין התנצלות מהיות השם יתברך סבתו כי הוא לא קלל במצותו, לזה הוצרך דוד לדבר פעם שנית.

מה לי ולכם בני צריה – בספרים כתבי יד מדוייקים וגם בקצת דפוסים קדמונים חסר וא״ו וזה יהיה אחד מן החסרים על פי המסורת וסימנו נמסר לעיל במסורה גדולה סימן י״ד והיו״ד בלא דגש ועיין לקמן בסימן י״ט.

כי יקלל – כה קרי.

וכי – כי קרי.

מה לי ולכם – רצה לומר: מה האיבה והשנאה אשר בינינו, מה עשיתם לי, ומה עשיתי לכם, ולמה אם כן תעשו דברים אשר לא אחפוץ בהם.

כה יקלל – הלא אשר יקלל, כה הוא, כי ה׳ אמר לו קלל, והוא העיר רוחו לזה, ומי יאמר לשמעי מדוע עשית כן, הלא הוא שלוחו של מקום.

(י-יא) השאלות:

למה כפל דבריו שה׳ אמר לו שיקלל, ומ״ש הנה בני וכו׳ אף כי בן הימיני, שזה מוכיח שמקלל מעצמו ואיך הוציא סוף דבריו הניחו לו ויקלל כי אמר לו ה׳, ומ״ש אולי יראה ה׳ וכו׳ והלא כבר שבעה ברעות נפשו די והותר שהקים עליו רעה מביתו, ואיך בעבור קללה זו יראה ה׳ בעניניו.

מה לי ולכם א״ל ממ״נ אם מקלל מעצמו מה יזיק לי ולכם והקרי כה יקלל רצה לומר יקלל עוד כאשר חפץ. כי המבזה בקלון שהוא שקר מבואר, לא תחשב זאת לכלימה, כי מי לא ידע שדוד לא הרג לאבנר ולאיש בושת, ולא לקח מלכות שאול בחזקה, ואם ה׳ א״ל קלל מי יאמר מדוע עשית כן.

כה יקלל – לפי הכתיב ר״ל אם יקלל מעצמו או אם ה׳ שם בלבו לקלל מי ימנעהו, והו״ו של ומי לחיזוק.

וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מַה לִּי וְלָכֶם בְּנֵי צְרֻיָה מה האיבה והשנאה אשר בינינו, מה עשיתם לי, ומה עשיתי לכם, ולמה אם כן תעשו דברים אשר לא אחפוץ בהם

מצודת דוד.

, כֹּה (כי כתיב) – שכך יְקַלֵּל עוד כאשר יחפוץ, כי ממה נפשך? אם מדעתו הוא מקלל מה זה יזיק לי ולכם, הרי כולם יודעים שדבריו שקר ולא תהיה לנו מזה כלימה, ואם ה׳ אמר לו לקלל מי יאמר לו מדוע עשית כן

מלבי״ם.

, והאם יעלה על דעתכם שאדם כמותו שהוא ראש לסנהדרין, יקלל את המלך אם לא שנאמר לו מאת הקב״ה?!⁠

רש״י, ר״י קרא.

אין זה כִּי (וכי כתיב) יְהוָה אָמַר לוֹ קַלֵּל אֶת דָּוִד כי רצה ה׳ בטלטולי זה לבזות אותי לעונש עווני

רד״ק.

, ואולי בכך יתמרק עווני בקללותיו

רי״ד.

, וּמאחר שה׳ אמר לו לקללני

ר״י קרא.

מִי יֹאמַר לו

ר״י קרא.

מַדּוּעַ עָשִׂיתָה כֵּן?! הרי אין ראוי שתשתדלו במניעתו, כי השי״ת שליט בכל אשר יחפוץ, ומי שישתדל לחלוק על מחשבתו, דווקא יקרה לו מה שרצה למנוע

כמו שעשו אחי יוסף ליוסף להימלט מענין חלומותיו וזה היה סיבה שהגיעו לדבר החלומות ההם, רלב״ג.

: ס

(יא) וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֤ד אֶל⁠־אֲבִישַׁי֙ וְאֶל⁠־כׇּל⁠־עֲבָדָ֔יו הִנֵּ֥ה בְנִ֛י אֲשֶׁר⁠־יָצָ֥א מִמֵּעַ֖י מְבַקֵּ֣שׁ אֶת⁠־נַפְשִׁ֑י וְאַ֨ף כִּֽי⁠־עַתָּ֜ה בֶּן⁠־הַיְמִינִ֗י הַנִּ֤חוּ לוֹ֙ וִֽיקַלֵּ֔ל כִּ֥י אָמַר⁠־ל֖וֹ יְהֹוָֽהי״יֽ׃

And David said to Abishai and to all his servants, "Behold, my son, who came forth of my body, seeks my life; how much more this Benjamite now? Let him alone, and let him curse; for Hashem has told him.

מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובות

קל וחומר – בראשית מ״ד:ח׳, שמות ו׳:י״ב, במדבר י״ב:י״ד, דברים ל״א:כ״ז, שופטים י״ד:ט״ז, שמואל א י״ד:ל׳, שמואל א כ״ג:ג׳, שמואל ב ד׳:י״א, שמואל ב י״ב:י״ח, מלכים א ח׳:כ״ז, מלכים ב י׳:ד׳, ירמיהו י״ב:ה׳, יונה ד׳:י׳-י״א

וַאֲמַר דָוִד לַאֲבִישַׁי וּלְכָל עַבְדוֹהִי הָא בְּרִי דְאוֹלֵידִית בָּעֵי לְמִקְטְלִי וְאַף אֲרֵי כְעַן בַּר שֵׁבֶט בִּנְיָמִן שְׁבוּקוּ מִינֵיהּ וִילַטֵט אֲרֵי אָמַר לֵיהּ יְיָ.

וזה טעם ויאמר דוד אל אבישי ואל כל עבדיו הנה בני וגו׳, ובזה לא נתן הטענה הראשונה ולא אמר מה לי ולכם, אבל אמר אם בני אשר יצא ממעי (והוא משל להיותו נולד ממנו) מבקש את נפשי, רוצה לומר לתפשו ולהכניעו, או אמר זה על צד ההעברה עם היות שלא כוון אבשלום להרגו כמו שאמרתי, אף כי עתה בן הימיני שלהיותו משבט בנימן אינו מהזרות אם יקללני, ואם כן אם אני בלתי יכול על אבשלום למה אתעצם כנגד שמעי? והוא למוד נכבד, שכאשר אדם יראה מה רבו צריו ולא יוכל להלחם עם היותר עצמיים וגבורים, שלא יתעצם נגד הקטן מהם כי חרפה היא לו:

הנה בני וגו׳ – רצה לומר: הלא בדרך הטבע שהבן חס על אביו, והנכם רואים שהוא מבקש נפשי, ומזה נראה שיד ה׳ עשתה זאת.

ואף כי עתה – ומכל שכן עתה שאני בורח ומעונה, ושמעי הוא מבני הימיני אשר המה לי לאויבים, שיותר המה מוכנים לעשות בי גזירתו של מקום, בראותם קושי מזלי נרדף מבן בטני, ולזה הניחו לו, כי ה׳ אמר לו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

ויאמר דוד הוסיף לחזק סברתו שה׳ א״ל קלל, פי׳ שה׳ נתן כזאת בלבו, ולבל ישאלו ע״ז הלא לא יבטל ה׳ את הבחירה ואיך השיא את שמעי אל הנבלה הזאת, השיב הלא תראו כי בני אשר יצא ממעי מבקש את נפשי שבזה שינה ה׳ את הטבע, הטבע הבן לאהוב את אביו לא לבקש להרגו. הנה ראיתם כי הפליא ה׳ בענשי, עד שלא לבד שביטל הבחירה, עשה בזה דבר נגד הטבע, ואף כי נקל היה לו להטות לב שמעי אל הקללה, שהוא קרוב אל טבעו.

א. מצד הזמן שעל זה אמר ועתה אחר שאני בל״ז נרדף ונשטם,

ב. מצדו שהוא בן הימיני שהם שונאי,

ג. שאינו בא על עסקי נפשות רק הניחו לו ויקלל ואם כן לא הפליא ה׳ בזה דבר נגד טבעו ובחירתו. והוא נתן כזאת בלבו שהיה נוטה לשנאה בל״ז ואם כן הניחו לו ויקלל כי א״ל ה׳.

וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אֲבִישַׁי וְאֶל כָּל עֲבָדָיו הלא הִנֵּה – הנכם רואים שֶׁבְנִי אֲשֶׁר יָצָא מִמֵּעַי שמדרך הטבע אמור לחוס על אביו

מצודת דוד.

מְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשִׁי, ומזה נראה שיד ה׳ עשתה זאת

מצודת דוד.

וְאַף – וכל שכן

מצודת דוד.

כִּי עַתָּה שעכשיו אני בורח ומעונה, ושמעי הינו

מצודת דוד.

בֶּן – מבני הַיְמִינִי אשר הם שונאים לי

מלבי״ם.

, ויותר מוכנים לעשות בי גזירתו של מקום, בראותם קושי מזלי נרדף מבן בטני, ולכן

מצודת דוד.

הַנִּחוּ לוֹ וִיקַלֵּל כִּי אָמַר לוֹ – נתן לו זאת יְהוָה בליבו לקלל אותי

מלבי״ם.

(יב) אוּלַ֛י יִרְאֶ֥ה יְהֹוָ֖הי״י֖ [בְּעֵינִ֑י] (בעוני) וְהֵשִׁ֨יב יְהֹוָ֥הי״י֥ לִי֙ טוֹבָ֔ה תַּ֥חַת קִלְלָת֖וֹ הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃

It may be that Hashem will look at my eyes, and that Hashem will repay me good for his cursing of me today.⁠"

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובות

מָאִים גְלֵי קֳדָם יְיָ דִמְעַת עֵינִי וִיתֵיב יְיָ לִי טַבְתָא חֲלַף לְוַטָתֵיהּ יוֹמָא הָדֵין.

ביאור זה מובא מתוך פירוש ר׳ יצחק בן שמואל לשמואל ב מהדורת שטובר.

אולי יראה ה׳ בעיני – אמר ר׳ יהודה לגבי ׳בעיני׳: הכוונה במילה ׳עיני׳ היא למצב, ובדומה לכך ׳ואם בעיניו עמד הנתק׳ (ויקרא יג, לז).

יראה י״י בעיני – דמעת עיני.

God will see [the tears] in my eyes. [Yonatan translates:] "The tears of my eyes.⁠"

אולי יראה י״י בעיני – כתרג׳ בדמעת עיני.

אולי יראה י״י בעיני – בדמעת עיני.

אולי יראה י״י בעיני – כמו בעניני שאני בו, וכן בדברי רז״ל: מעין כל ברכה וברכה – כמו: מענין.

ויונתן תרגם: דמעת עיני.

והכתיב הוא: בעוני – כלומר: בעניי.

תחת קללתי – כתיב ביו״ד,

עיינו במנחת שי.

וקרי בוי״ו, והענין אחד כי הכנוי דבק עם הפעל ועם הפעול, וכן: בבית תפילתי (ישעיהו נ״ו:ז׳), שמעתי את תפלתך (מלכים א ט׳:ג׳).

אולי יראה י״י בעיני – פירוש: מקצר הוא, אולי יראה י״י בדמעת עיני.

אולי יראה י״י בעיני – רוצה לומר: אולי ישגיח השם בעבור עיני והרצון בזה בעבור מה שעיני רואה מהבזויים האלו ואני סובלם לכבוד הש״י ואע״פ שיש לאל ידי להנקם משמעי הנה מפני זאת התכונה הטובה אני בה מסבול אלו החרפות אולי ישיב לי השם ית׳ טובה תחת קללתו אשר קלל אותי היום הזה.

אולי יראה השם בעוני, רצה לומר אולי ישגיח האל יתברך בעוני והחרפה אשר אני סובל ויהיה זה כפרת אשמותי, ולהיותי סובל זה בסבר פנים יפות ומודה על הרעה ישיב השם לי טובה תחת קללתו. הנה ספר שבדברים הקדושים האלה מנע דוד את אבישי ואת כל עבדיו מבוא בדמי שמעי בהיותו מצדיק עליו את הדין.

בעוני – בעיני קרי ובמדרש ילמדנו פרשת בשלח ובמסורת נמנה אולי יראה ה׳ בעיני עם י״ח תיקון סופרים כמ״ש בזכריה ב׳ והיה לו לומר בעינו אלא שכינה הכתוב.

תחת קללתו – במקצת ספרים כתוב קללתי ביו״ד וקרי קללתו בוא״ו וכן כתב רד״ק. אכן ברובן כתוב קללתו בוא״ו ואין כאן חילוף בין כתיב לקרי וכן נראה מהמסרה שלא נמנה זה עם הכתובים יו״ד בסוף תיבותא וקרינן וא״ו.

אולי – הלואי, כמו: אולי ישמע (ישעיהו ל״ז:ד׳).

בעיני – בדמעת עיני, הזלה מחרפת אנוש.

והשיב – בעבור העלבון הזה, ישיב לי ה׳ טובה במקום הקללה.

אולי יראה ה׳ בעיני הוסיף עוד, כי העונש הנחרץ מאת ה׳ בתוכחות על עון קדום, אין לו לצפות שישיג ממנו טוב וחסד, כי די לו במה שיכלא פשע ויתם חטאת, אבל אם יגיע לו עם הרע הנחרץ עוד רעה אחרת יותר מן הראוי, זה יוכל להיות בכלל יסורים של אהבה אשר יקוה עבורם טוב וצדקה ואם כן במה שרדף אבשלום אותו, שזה יעד לו הנביא בעד עונו כמ״ש הנני מקים עליך רעה מביתך, לא היה מקוה עבורו טוב עתידי, אבל בעד העלבון שעשה לו שמעי, שהגיע לו נוסף על יעוד הנביא, יוכל ליחל אל ה׳ שהוא לטוב לו בעתיד, וזה שכתוב אולי הוא לטובתי, ובא ע״י שה׳ יראה בעיני וסבב לי הקלון הזה למען ישיב לי טובה תחת קללתו היום הזה – רצה לומר ביום הזה שכבר נרצה עוני על ידי העונש שקם עלי רעה מביתי, וקללת שמעי הם יסורים נוספים על יעוד הנביא, אולי יחשבו ליסורים של אהבה, כמ״ש הנעלבים ואינם עולבים וכו׳ עושים מאהבה וכו׳ עליהם נאמר ואהביו כצאת השמש בגבורתו.

בעיני – בבכיי, והכתוב בעוני כל׳ ישיב אל לבו חטאתי וידאיב לבי להשיבני בתשובה ואח״כ ייטיב לי, ואולי היה כתיב בעוניי מלא ו״ו להורות שצריך להברת קמץ חטוף כמו מלושני בסתר רעהו (תהלים ק״ח) והמעתיק לא הבין מה הן שני היו״דין והשמיט אחת מהן.

קללתו – הכתיב קללתי ע״ד זעקת סדם ועמרה, קללה שאני מקולל, וכל לשון קללה כאן ענינו בזיון והקל בכבוד המלך.

אוּלַי – הלוואי

מצודת ציון.

יִרְאֶה יְהוָה בְּעֵינִי (בעוני כתיב) – בדמעת עיני

תרגום יונתן, רש״י, ר״י קרא, רי״ד, מצודת דוד.

, וְבעבור העלבון הזה

מצודת ציון.

שאני סובל משמעי כאשר לכבוד השי״ת אני מצדיק עלי את הדין

אברבנאל.

ואינני הורגו

רלב״ג.

הֵשִׁיב – ישיב יְהוָה לִי טוֹבָה תַּחַת קִלְלָתוֹ עוד הַיּוֹם הַזֶּה שכבר נרצה עווני

מלבי״ם.

(יג) וַיֵּ֧לֶךְ דָּוִ֛ד וַאֲנָשָׁ֖יו בַּדָּ֑רֶךְ וְשִׁמְעִ֡י הֹלֵךְ֩ בְּצֵ֨לַע הָהָ֜ר לְעֻמָּת֗וֹ הָלוֹךְ֙ וַיְקַלֵּ֔ל וַיְסַקֵּ֤ל בָּאֲבָנִים֙ לְעֻמָּת֔וֹ וְעִפַּ֖ר בֶּעָפָֽר׃

So David and his men went by the way; and Shimei went along on the hillside across from him, and cursed as he went, and threw stones at him, and cast dust.

תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובות

וַאֲזַל דָוִד וְגַבְרוֹהִי בְּאוֹרְחָא וְשִׁמְעִי אָזֵיל בִּסְטַר טוּרָא לְקִבְלֵיהּ אָזֵיל וּמְלַטֵט וּמְרַגֵם בְּאַבְנַיָא לְקִיבְלֵיהּ וּמַשְׁדֵי עַפְרָא.

וילך דוד ואנשיו בדרך – וכי באויר היה להם לילך אלא שהלכו בדרך ענוה.

ושמעי הולך בצלע ההר – שהזכיר מעשה הצלע, והוא שוד אומר כי אני לצלע נכון, א״ל והנך ברעתך מהו והנך. אמר רבי אבא בר כהנא אסקופי של בת שבע מהלכת לפני דוד רבי שמואל בר נחמני עלה מבבל שאל לו רבי יונתן מהו דכתיב והנה באתי היום ראשון לכל בית יוסף כל ישראל נקראו על שם יוסף שנאמר אולי יחנן י״י אלהי צבאות שארית יוסף. א״ל שמעי לדוד כל ישראל גמלוך רעה ואני יותר מכלן וכל ישראל יושבים ומקוים מה אתה עושה עמי אם קבלת אותי כל ישראל באים ומשלימין עמך.

ועפר בעפר – זרק עפר לעומתו.

באבנים לעומתו – כי לא היו משיגים אותו האבנים והעפר כי רחוק היה ממנו, אלא לעומתו היה מסקל.

ועפר בעפר – הכפל לחזק הענין, כי די היה לו אם אמר ועפר לבדו.

או: השליך עפר, וכמוהו: מקרקר קיר (ישעיהו כ״ב:ה׳), ותשרש שרשיה (תהלים פ׳:י׳).

ובמדרש תהלים (מזמור ב׳) אמרו וילך דוד ואנשיו בדרך, וכי באויר היה לכם לילך אלא שהלכו בדרך עצת דוד. ושמעי הולך בצלע ההר, שהזכיר מעשה הצלע שהוא בת שבע, הוא שדוד אומר (תהלים ל״ח י״ח) כי אני לצלע נכון ומכאובי נגדי תמיד, והוא שאמר דוד לשלמה והוא קללני קללה נמרצת נוטריקון ״נואף ״מואבי ״רוצח ״צורר ״תועבה. מאי והנך ברעתך? אמר ר׳ אבא בר כהנא אסקופין של בת שבע הולכת לפני דוד. הנה ביארו חכמינו ז״ל בזה המאמר ששמעי רמז לדוד עון בת שבע ואוריה החתי, וכל זה מורה על חסידותו ויושר שכלו של דוד שמשל ברוחו ושמר לפיו מחסום בעוד רשע לנגדו.

בצלע – בעבר ובצד, כמו: צלע המשכן (שמות כ״ז:כ״ו).

לעומתו – נגדו.

ועפר – זרק עפר, ולתוספת ביאור אמר בעפר, וכן: ותשרש שרשיה (תהלים פ׳:י׳).

לכן וילך דוד בדרך לא מש מן הדרך הגם ששמעי סקל באבנים לעומתו, פניו לא הסתיר מכלימותו ורוק כי קבל זאת באהבה.

לעמתו – מלשון עִם כלו׳ אצל וסמוך לו כמו לעמת המסגרת (תרומה).

וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַאֲנָשָׁיו בַּדָּרֶךְ ס ועל אף ששמעי קילל אותו, לא זז דוד מהדרך בה הלך, משום שקיבל את יסוריו באהבה

מלבי״ם.

, וְשִׁמְעִי הֹלֵךְ בְּצֵלַע – בצד

מצודת ציון. ובמדרש תהלים (מזמור ב׳) אמרו ״וילך דוד ואנשיו בדרך״, וכי באויר היה לכם לילך?! אלא שהלכו בדרך עצת דוד, ושמעי הולך בצלע ההר, שהזכיר מעשה הצלע שהוא בת שבע, והוא שדוד אומר (תהלים ל״ח:י״ח) ״כִּי אֲנִי לְצֶלַע נָכוֹן וּמַכְאוֹבִי נֶגְדִּי תָמִיד״, וכל זה מורה על חסידותו ויושר שכלו של דוד שמשל ברוחו ושמר לפיו מחסום בעוד רשע לנגדו, אברבנאל.

הָהָר לְעֻמָּתוֹ – נגדו

מצודת ציון.

הָלוֹךְ – ותוך כדי הליכתו וַיְקַלֵּל – הוא מקלל את דוד וַיְסַקֵּל בָּאֲבָנִים לְעֻמָּתוֹ – לעברו

רד״ק.

וְכן עִפַּר בֶּעָפָר – השליך לעברו עפר

רד״ק, מצודת ציון.

: פ

(יד) וַיָּבֹ֥א הַמֶּ֛לֶךְ וְכׇל⁠־הָעָ֥ם אֲשֶׁר⁠־אִתּ֖וֹ עֲיֵפִ֑ים וַיִּנָּפֵ֖שׁ שָֽׁם׃

And the king and all the people that were with him arrived weary; and he refreshed himself there.

תרגום יונתןרש״ירד״קרי״דר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובות

וַאֲתָא מַלְכָּא וְכָל עַמָא דִי עִמֵיהּ כַּד מִשַׁלְהָן וְנַח תַּמָן.

וינפש שם – בבחורים.

And they rested there. In Bachurim.

וינפש שם – בבחורים כמו שאמר למעלה: ובא המלך דוד עד בחורים (שמואל ב ט״ז:ה׳).

וינפש שם – פירוש: בבחורים.

וינפש שם – על תנועת ההתפעלות בקבול נפש, ואין הבדל בין זה הלשון ובין אמרנו ויתנועע אל הנפש או מתנועע הנפש אליו או ותשב הנפש אליו, וע״ד דברה תורה כלשון ב״א נאמר זה בשם ית׳ והוא הפלגת ההעברה, ולכן אין יותר זר אצלי ותקצר נפשו בעמל ישראל (שופטים י׳:ט״ז).

ולזה מה שאמר אחר זה ויבא המלך וכל העם עייפים, רוצה לומר שבא לבחורים שהוא המקום שזכר למעלה, והיו עייפים ועצבים מעמל הדרך ומיגון דברי שמעי וינפש שם מכל עמלו:

וינפש – ענין מנוחה ומרגוע המשיב את הנפש, כמו: שבת וינפש (שמות ל״א:י״ז).

ויבא המלך – אל בחורים שזכר למעלה.

וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ אל העיר בחורים

רש״י, רד״ק, רי״ד, מצודת דוד.

כשהם עֲיֵפִים ועצבים מעמל הדרך ומיגון דברי שמעי

אברבנאל.

, וַיִּנָּפֵשׁ – וינוח

מצודת ציון.

שָׁם המלך והעם אשר היה איתו:

(טו) וְאַבְשָׁל֗וֹם וְכׇל⁠־הָעָם֙ אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל בָּ֖אוּ יְרוּשָׁלָ֑͏ִם וַאֲחִיתֹ֖פֶל אִתּֽוֹ׃

And Absalom, and all the people, the men of Israel, came to Jerusalem, and Ahithophel with him.

תרגום יונתןאברבנאלמקראות שלובות

וְאַבְשָׁלוֹם וְכָל עַמָא אֱנַשׁ יִשְׂרָאֵל אֲתוֹ לִירוּשְׁלֵם וַאֲחִיתוֹפֶל עִמֵיהּ.

ואבשלום וכל העם איש ישראל וגו׳. אחרי שספר מה שקרה לדוד בדרכו, חזר הכתוב לספר ענין אבשלום שבא אל ירושלים וכל ישראל עמו ואחיתופל היועץ הגדול.

וְבינתיים

אברבנאל.

אַבְשָׁלוֹם וְכָל הָעָם אִישׁ – אנשי יִשְׂרָאֵל בָּאוּ אל יְרוּשָׁלִָם, וַאֲחִיתֹפֶל היועץ הגדול

אברבנאל.

אִתּוֹ:

(טז) וַיְהִ֗י כַּאֲשֶׁר⁠־בָּ֞א חוּשַׁ֧י הָאַרְכִּ֛י רֵעֶ֥ה דָוִ֖ד אֶל⁠־אַבְשָׁל֑וֹם וַיֹּ֤אמֶר חוּשַׁי֙ אֶל⁠־אַבְשָׁל֔וֹם יְחִ֥י הַמֶּ֖לֶךְ יְחִ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃

And it came to pass, when Hushai the Archite, David's friend, came to Absalom, that Hushai said to Absalom, "Long live the king, long live the king.⁠"

תרגום יונתןאברבנאלמנחת שימקראות שלובות

וַהֲוָה כַּד אֲתָא חוּשַׁי אַרְכָּאָה שׁוֹשְׁבִינָא דְדָוִד לְוַת אַבְשָׁלוֹם וַאֲמַר חוּשַׁי לְאַבְשָׁלוֹם יַצְלַח מַלְכָּא יַצְלַח מַלְכָּא.

ושבא חושי הארכי אל אבשלום ואמר לו יחי המלך, כמודה לו במלכותו:

רעה דוד – הרי״ש בצירי העי״ן בסגול בספרים מדוייקים והם שלשה במסורת והאחרים הם ויבא חושי רעה דוד דלעיל סוף סימן ט״ו. וזבוד בן נתן כהן רעה המלך (מלכים א ד׳). ובמכלול דף רמ״א כתוב במשקל פֵעֶה פ״א הפועל בצירי ועי״ן הפעל בסגול אבל רֵעֶה דוד היה ראוי העי״ן בצירי מפני הסמיכות אלא שנמסר בספרים כן לכן רֵעֶה המלך.

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּא חוּשַׁי הָאַרְכִּי רֵעֶה – חברו של דָוִד אֶל אַבְשָׁלוֹם, וַיֹּאמֶר חוּשַׁי אֶל אַבְשָׁלֹם יְחִי הַמֶּלֶךְ! יְחִי הַמֶּלֶךְ! כאילו מודה במלכותו

אברבנאל.

(יז) וַיֹּ֤אמֶר אַבְשָׁלוֹם֙ אֶל⁠־חוּשַׁ֔י זֶ֥ה חַסְדְּךָ֖ אֶת⁠־רֵעֶ֑ךָ לָ֥מָּה לֹא⁠־הָלַ֖כְתָּ אֶת⁠־רֵעֶֽךָ׃

And Absalom said to Hushai, "Is this your kindness to your friend? Why did you not go with your friend?⁠"

תרגום יונתןר״י קראאברבנאלמצודת דודמקראות שלובות

וַאֲמַר אַבְשָׁלוֹם לְחוּשַׁי דָא טֵיבוּתָךְ דְעִם חַבְרָךְ לְמָה לָא אֳזַלְתָּ עִם חַבְרָךְ.

את רעך – את דוד.

והשיבו אבשלום זה חסדך את רעך למה לא הלכת את רעך? וכדי להרחיק ההכפל ראוי שיפורש זה חסדך את רעך על מה שאמר יחי המלך, כי איך קראו מלך בהיותו רעה דוד? ועוד הוכיחו על דבר שני, והוא למה לא הלכת את רעך? כי שניהם דברים מגונים שלא הלך עמו ושבא לפניו להודות במלכותו:

זה חסדך – וכי זהו החסד שעשית לרעך לדוד לעזבו ביום צרתו, למה לא הלכת עמו.

וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל חוּשַׁי, זֶה חַסְדְּךָ – וכי זהו החסד שאתה עושה אֶת – עם רֵעֶךָ דוד

ר״י קרא.

לעזבו ביום צרתו?!⁠

אברבנאל, מצודת דוד.

לָמָּה לֹא הָלַכְתָּ אֶת – עם רֵעֶךָ דוד?! ועוד אתה קורא לי ״מלך״

אברבנאל.

(יח) וַיֹּ֣אמֶר חוּשַׁי֮ אֶל⁠־אַבְשָׁלֹם֒ לֹ֕א כִּי֩ אֲשֶׁ֨ר בָּחַ֧ר יְהֹוָ֛הי״י֛ וְהָעָ֥ם הַזֶּ֖ה וְכׇל⁠־אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֑ל [ל֥וֹ] (לא) אֶהְיֶ֖ה וְאִתּ֥וֹ אֵשֵֽׁב׃

And Hushai said to Absalom, "No; but he whom Hashem, and this people, and all the men of Israel have chosen, his I will be, and with him I will stay.

תרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובות

וַאֲמַר חוּשַׁי לְאַבְשָׁלוֹם לָא אֱלָהֵין דְאִתְרְעֵי יְיָ וְעַמָא הָדֵין וְכָל אֱנַשׁ יִשְׂרָאֵל דִי לֵיהּ אֱהֵי וְעִמֵיהּ אָתִיב.

(יח-יט) לא כי אשר בחר י״י והעם חזה וכל איש ישראל לו אהיה ואתו אשב – בלבו גומר הדבר לאומרו כלפי דוד שנבחר למלכות, ובפיו משמיע הדבר שאמרו כלפי אבשלום.

והשנית למי אני – והלא לפני בנו.

כמו שבני אדם נהוגים לומר שתי תשובות בדבר: האחת והעם הזה אתו אשב ועוד שנית למי אני אעבוד – אם אני עובד אותך.

הלא לפני בנו – ואיני מורד על דוד אם אני עובד אותך לפי שאתה בנו.

לא אהיה – כתיב באלף וקרי בוי״ו, ופירוש הכתוב דרך תמיה, והקרי כמשמעו.

איש ישראל – כאלו אמר ר״ל איש ישראל.

וחושי השיבו שמשתי טענות יראה שעשה מה שראוי. האחד לפי שהוא לא היה אוהב את דוד ועובד אותו במה שהוא דוד כי אם במה שהוא מלך ישראל, ועתה שאינו מלך למה ילך אחריו? וזהו לא כי אשר בחר השם והעם הזה, רוצה לומר היושבים שמה עם המלך וכל ישראל והם אשר בכל הארץ לו אהיה ואתו אשב. וכתב כתבתי פעמים שהמלכת המלכים תושלם בשני דברים, בחירת השם יתברך בו ושיקבלוהו העם וישימוהו עליהם למלך, ולזה אמר כאן אשר בחר השם והעם הזה וגו׳. והטענה השנית היא אמרו.

לא אהיה – לו קרי.

לא – רצה לומר: לא היה מהראוי שאלך עם אביך, כי אל המלך אשר בחר ה׳, והעם היושבים פה, וכל איש ישראל אשר איננו פה, לו אהיה לעבד, ועמו אשב, וכאומר: הנה אהבתי לאביך לא היתה מצד עצמו, כי אם מצד המלוכה.

(יח-יט) השאלות:

מ״ש למי אני אעבוד הלא לפני בנו, מתראה כמהתל בו, כי הזה חסדו את ריעו שיעבוד את בנו הרודף את אביו ריעו להרגו בלי חמלה, ולמה כפל כאשר עבדתי וכו׳.

ויאמר חושי כמו ששם דוד בפיו כן דבר אל אבשלום, אמר,

א. גם אם לא יאבה דוד בשום אופן להמליכו, ויצטרך להפר בריתו את דוד, הוא בוחר באבשלום מצד ג׳ דברים,

א. שבו בחר ה׳

ב. וכל העם הזה היינו הסנהדרין.

ג. וכל איש ישראל.

וַיֹּאמֶר חוּשַׁי אֶל אַבְשָׁלֹם, לֹא מן הראוי כִּי אלך אלא עם המלך אֲשֶׁר בָּחַר יְהוָה וְהָעָם הַזֶּה היושבים פה

מצודת דוד. ומלבי״ם מבאר כי זה הסנהדרין.

וְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל אשר איננו פה

מצודת דוד.

, וְלוֹ (לא כתיב) אֶהְיֶה נאמן וְאִתּוֹ אֵשֵׁב, שכן אהבתי לאביך לא היתה מצד עצמו, כי אם מצד המלוכה

מצודת דוד.

המתקיימת בבחירת ה׳ והעם

אברבנאל.

(יט) וְהַשֵּׁנִ֗ית לְמִי֙ אֲנִ֣י אֶעֱבֹ֔ד הֲל֖וֹא לִפְנֵ֣י בְנ֑וֹ כַּאֲשֶׁ֤ר עָבַ֙דְתִּי֙ לִפְנֵ֣י אָבִ֔יךָ כֵּ֖ן אֶהְיֶ֥ה לְפָנֶֽיךָ׃

And second, whom should I serve? Should I not serve before his son? As I have served before your father, so I will be in before you.⁠"

תרגום יונתןר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובות

וְתִנְיָנוּת קֳדָם מַן אֲנָא אֶפְלַח הֲלָא קֳדָם בְּרֵיהּ כְּמָא דְפַלְחִית קֳדָם אֲבוּךְ כֵּן אֲהֵי פְלַח קֳדָמָךְ.

והשנית למי אני אעבוד הלא לפני בנו – כלומר וזאת שנית, כמו טעם אחר בדבר אפילו כשאעבוד אותך עדיין איני מורד באביך שהרי אתה בנו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יח]

והשנית – והטענה השנית למה באתי אליך.

למי אני אעבוד – כלומר משני פנים היה הדין עלי לבא אליך.

והשנית – כאלו אמר ונַניח בחירת השם והעם, אבל מחויב לי זה מצד אהבתי עם אביך.

והשנית למי אעבוד הלא לפני בנו וגו׳. רוצה לומר אינני הולך למשפחת בית שאול כי אם לפני בנו, והמלכות לך יאות כפי הדין, ואם כן בזה לא אפשע לאביך, ולכן הוליד משתי הטענות כאשר עבדתי לפני אביך כן אהיה לפניך, ומהמאמר הזה יראה שלא היתה כוונת אבשלום למרוד באביו ולהמיתו כי אם לירש מלכותו ולישב במקומו. ולפי שהיו דבריו של אבשלום שהוא היה אוהב את אביו בכל לבבו, לכן אמר אליו חושי למי אני אעבוד הלא לפי בנו וגו׳. והנה אבשלום קבל את חושי לעבד נאמן, אבל לא שאל בראשונה עצה ממנו.

והשנית – רצה לומר: ואף אם הייתי לו לאוהב מצד עצמו, מכל מקום אין זה בגידה בו, כי למי אעבוד, וכי למשפחת בית שאול אויביו, הלא לפני בנו אעבוד, ולזה כאשר עבדתי לפני אביך, כן אהיה לפניך, ולא יחשב לבגידה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יח]

ב. כי הוא מקוה שגם דוד יתרצה בזה לבסוף, אחרי ינוצח ואחרי שישכיל אחרית דבר, ואז ישמח גם הוא בעבודתי שאיני עובד לאיש נכרי רק לבנו, וגם אתה תאהבני אהבה עזה מצד שהייתי עבד וריע אביך, וזה שכתוב כאשר עבדתי לפני אביך וכו׳.

למי אני אעבד – אביך זקן והצרות ערבבו דעתו ומעתה איננו ראוי עוד למלוכה ובעיני חשוב כאלו כבר מת, ולך משפט המלוכה לשבת על כסאו; ועוד י״ל אם הייתי מורד בו לעבוד זר הייתי פועל און רק את בנו אני רוצה לעבוד ולא זר, ובכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו (סנהדרין ק״ה).

וְהַשֵּׁנִית – ובנוסף לכך

כך משמע מרד״ק ומר״י קרא.

, אף אם הייתי לו לאוהב מצד עצמו, מכל מקום אין זה בגידה בו

מצודת דוד.

, כי לְמִי אֲנִי אֶעֱבֹד למשפחת בית שאול אויביו?!⁠

מצודת דוד.

הֲלוֹא לִפְנֵי בְנוֹ אעבוד, וְכַּאֲשֶׁר עָבַדְתִּי לִפְנֵי אָבִיךָ כֵּן אֶהְיֶה לְפָנֶיךָ ולא ייחשב הדבר לבגידה

מצודת דוד.

אלא להיפך, כי גם דוד אביך אחרי שינוצח יתרצה בזה וישמח שאיני עובד לאיש נכרי כי אם לבנו, וגם אתה תאהבני אהבה עזה מצד שהייתי עבד ורֵעַ אביך

מלבי״ם.

, ולאחר מכן קיבל אבשלום את חושי לעבד אבל לא שאל בעצתו ראשונה

אברבנאל.

: פ

(כ) וַיֹּ֥אמֶר אַבְשָׁל֖וֹם אֶל⁠־אֲחִיתֹ֑פֶל הָב֥וּ לָכֶ֛ם עֵצָ֖ה מַֽה⁠־נַּעֲשֶֽׂה׃

Then Absalom said to Ahithophel, "Give your counsel what we shall do.⁠"

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובות

וַאֲמַר אַבְשָׁלוֹם לַאֲחִיתוֹפֶל הֲבוּ לְכוֹן מִלְכָּא מַה נַעְבֵּיד.

הבו לכם – לשון תפארת. או פירושו: אתה והחכמים אשר אתך.

ולאחיתופל לבד שאל העצה והוא יעצו בוא אל פלגשי אביך. או נאמר כדברי האפוד, שאמר הבו לכם עצה לכל הזקנים, עם היות שפרט אחיתופל לפי שהיה הראש:

הבו – הזמינו, כמו: הבה נרדה (בראשית י״א:ז׳).

הבו – אתה והזקנים שעמך, התייעצו ביניכם מה נעשה.

הבו לכם עצה – הנה אחרי שגלה חושי את מחשבותיו, כי לא יפיר האחוה עם דוד, רק אם לא יתרצה אל מלכות אבשלום אחרי ינוצח, ושיתאמץ כי יהיה שלום בין דוד ובין אבשלום כנ״ל, עמדו במלכות שני מיני יועצים מתפרדים איש מעל אחיו, עצת אחיתופל היה לאבד את דוד ולהחרימו, ועצת חושי תלך לאט עמו עד יסכים על מלכות אבשלום בטוב לבבו, ואבשלום הגם שהיה רוצה בלבבו שכן יקום כאשר אמר חושי כנ״ל, בכ״ז שאל בראשונה עצת אחיתופל, מטעם שיבואר בפסוק כ״ג אבל התנה עמו שימשיך גם את חושי ויתיעץ עמו, ועל זה אמר הבו לכם עצה, באופן שתהיה עצה מוסכמת משני יועצי המלך.

הבו לכם – התיעצו ביניכם ואח״כ תגידו לי פרי עצתכם.

וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל אֲחִיתֹפֶל אתה והחכמים אשר אתך

רד״ק, מצודת דוד. ומלבי״ם מבאר שאמר זאת לחושי ואחיתופל, מפני שראה אבשלום שחושי הארכי רוצה להשאיר את אביו בחיים ולגרום לו שיסכים למלכות אבשלום, ועצת אחיתופל היתה להרוג את דוד, ובאשר נטה לב אבשלום לעצת חושי מפני שלא רצה להרוג את אביו, אך ידע שעצת אחיתופל היא כשואל איש בדבר האלוהים, אמר להם שהוא רוצה עצה שתהיה מוסכמת על שניהם.

הָבוּ לָכֶם עֵצָה – התייעצו ביניכם

מצודת דוד.

מַה נַּעֲשֶׂה, ושהעצה תהיה מוסכמת על אחיתופל וגם על חושי

מלבי״ם.

(כא) וַיֹּ֤אמֶר אֲחִיתֹ֙פֶל֙ אֶל⁠־אַבְשָׁלֹ֔ם בּ֚וֹא אֶל⁠־פִּֽלַגְשֵׁ֣י אָבִ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר הִנִּ֖יחַ לִשְׁמ֣וֹר הַבָּ֑יִת וְשָׁמַ֤ע כׇּל⁠־יִשְׂרָאֵל֙ כִּֽי⁠־נִבְאַ֣שְׁתָּ אֶת⁠־אָבִ֔יךָ וְחָ֣זְק֔וּ יְדֵ֖י כׇּל⁠־אֲשֶׁ֥ר אִתָּֽךְ׃

And Ahithophel said to Absalom, "Come to your father's concubines, that he has left to keep the house; and all Israel will hear that you are abhorred of your father. Then the hands of all that are with you will be strong.⁠"

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארי״דר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובות

וַאֲמַר אֲחִיתוֹפֶל לְאַבְשָׁלוֹם עוּל לְוַת לְחֵינָתָא דַאֲבוּךְ דִי שְׁבַק לְמִיטַר בֵּיתָא וּשְׁמַע כָּל יִשְׂרָאֵל אֲרֵי אִתְגָרֵיתָא בַּאֲבוּךְ וְיִתְקוֹף יְדֵי כָּל דִי עִמָךְ.

בוא אל פלגשי אביך – אחיתופל הטעה אותו המזל והיה סבור שהוא מלך והיה נותן עיניו באבשלום אמר לו בוא אל פלגשי אביך, א״ל וכן אתה אומר לי שאענה פלגשי אבי, א״ל אחיתופל גזירת האלהים היא שאמר לאביך הנני מקים עליך רעה מביתך וגו׳ ושכב (את) [עם] נשיך, ואחיתופל יעץ לאבשלום שיהרוג לאביו והוא ישב עליו בדין על שעינה נשי אביו ואני הורגו ומולך אני, ולא היה יודע שהמלכות עומדת מבת בנו שנאמר הלא זאת בת שבע את אליעם, ואליעם בן אחיתופל הגילוני.

וחזקו ידי כל אשר אתך – כי עתה ידם רפה לעזור לך, שאומרים בלבם: הבן יתחרט אצל אביו, ואנו נהיה שנואים למלך.

And you will strengthen the hands of all those who are with you. Because at present their hands are feeble in their ability to help you because they are saying [to themselves] in their hearts, "The son will change towards [and reconcile with] his father and we will be hated by the king.⁠

For having joined a conspiracy against him.

בא אל פילגשי אביך וגו׳ וחזקו ידי כל אשר אתך – שעד שלא תעשה לאביך דבר המסור ללב יהו נרפים ידי כל אשר אתך לעזור לך שיחשוב כל אחד ואחד מה

כך תיקן עפנשטיין. בכ״י (לפי עדותו): ״מי״.

לי לעזור את אבשלום והיום ומחר יתפייס עם אביו ונשארתי אני בשנאה, שיהיה דוד שונא אותי, אלא עשה דבר שלא תוכל שוב להתפייס עמו וחזקו ידי כל אשר אתך.

בוא אל פלגשי אביך {וגו׳} ושמע כל ישראל כי נבאשת את אביך וחזקו ידי כל אשר אתך – שאם לא תעשה לאביך דבר המסור ללב יאמר כל אחד ואחד מישראל מה לי לעזור לאבשלום להלחם עם דוד מחר יתפייס האב עם הבן ואני בשנאה מוטב לי שאעמוד מנגד אבל כשתבא אל פלגשי אביך יחזקו ידי כל אשר אתך לעזור אותך שבדבר זה אין בו פיוס לעולם.

וחזקו ידי כל אשר אתך – פירוש: כי עתה הם דנים בלבבם היום ומחר יתפשרו האב והבן וכל הגמול רע ישיב עלינו המלך. לכשיראו זה המעשה ידעו כי לא תתפשרו לעולם ויעזרו אותך בכל לב. וזה הגמול שילם לו אחיתופל בעבור ששכב דוד עם בת שבע בת בנו, דכתיב במעשה בת שבע: בת שבע בת אליעם, ולפנים בגיבורי דוד כתיב אליעם בן אחיתופל הגילוני.

נבאשת – כמשמעו.

והנה יעצו שיבוא אל פלגשי אביו, לפי שחשש כמו שכתבתי אולי ישלימו אבשלום ודוד אביו, כי היה זה נקל לפי טבע הענין, וגם כי אבשלום ירא חטא היה ונזיר עולם, ומפני זה היו נחלשים ידי אנשיו והנמשכים אחריו, ולכן היה מהעצה שיחלל יצועי אביו, באופן שתמנע עוד ההשלמה ביניהם ולא יתרצה דוד שירש אבשלום את המלכות, כי הנה יעקב עברתו שמרה אל ראובן על כדומה לזה ונטל ממנו הבכורה, כמו שאמר (דברי הימים א ה׳ א׳) ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו לבני יוסף בן ישראל וגו׳, ולזה אמר בוא אל פלגשי אביך, שיבא לא לבד לאחת מהן כי אם ליותר מאחת, ושיעשהו באופן מפורסם עד שישמעוהו כל ישראל וידעו כי נבאש את אביו, ועם זה יתחזקו ידי האנשים אשר עמו. והנה אבשלום הוכרח לקבל עצתו בזה, לפי שלא יתיאשו בני ישראל ממנו אבל יבטחו בו שלא ישלים את אביו ובזה ימשכו אחריו

נבאשת – ענין תיעוב ומאוס, כדבר הנבאש.

וחזקו – על כי עדיין נרפים הם, בחושבם פן ישלימו האב והבן וינקמו מאתנו, אבל בזה ידעו כי נבאשת את אביך, ויתחזקו ידיהם להיות עמך.

השאלות:

למה בחר אחיתופל שיעשה הפעל המגונה הזה, ואם כדי שידעו כי נבאש עם אביו, הלא כבר מרד ופרסם כי תופש מלכות, וידעו כולם שלא יחזור בו, ולמה לא שאל עתה גם לחושי אם יסכים בעצה זו, ואם מפני שעצת אחיתופל בימים ההם כאשר ישאל איש באלהים כמ״ש הכתוב אם כן למה עזב עצתו אחר כך.

ויאמר אחיתופל – ואז התירא אחיתופל מלהגיד עצתו שהיה תכליתה להרוג את דוד, כי ירא פן ישלים את אביו, ואז יתנקם דוד ממנו על עצתו הרעה, כי היה רחוק בעיניו שיאבה אבשלום בעצה זו להרוג את אביו, ולכן הקדים שטרם יגיד את עצתו, מוכרח שיבא אבשלום אל פלגשי אביו, שבזה יבטח לבו ולב ישראל שלא יתרצה דוד אליו, כי הוא מעוות לא יוכל לתקון ויטרוף לעד אפו על שחלל יצועי אביו, ואמר הטעם לדבריו, אשר הניח לשמור הבית שמזה בעצמו שהניח מפלגשיו לשמור הבית, נראה כי עוד לב אב על בנו ולב בן על אביו, כי אם היה דוד מחשיבו כאויב ומתנקם לא היה מניח פילגשיו שם פן יהרגם או יפקירם לנאץ את אביו, וכן למה לו לשמור ביתו, הלא ידע שאבשלום יקח ביתו וקניניו, וטוב יקחם אחר משיפלו ביד אויביו, וע״כ כי רוצה בזה שבנו ינחל את אשר לו, וישמרהו עד יבא ויקחהו, ולכן צריך שתתראה אתה כאויב, ובזה ישמעו כי נבאשת את אביך וכו׳.

וחזקו ידי וגו׳ – עד עכשו לא עשה אבשלום מעשה רע נגד אביו ואפשר שישלימו ביניהם, ודוד תחת חרות אפו כמו יחרה על המחזיקים בידו, וזה ימנע בני ישראל מלעזור אחרי אבשלום בכל כחם; עכשו שאתה עושה מעשה רע כזה לאביך ידעו בני ישראל שאין עוד לדאג פן תשלימו ביניכם ויאמרו בלבם אם ישוב וימלוך דוד יענישנו על שלא מחינו באבשלום, א״כ אין לנו טוב כי אם לעזור אחריו, וע״כ נטו האהל על הגג, כדי שידעו כל ישראל; ועוד י״ל אם תראה בעצמך שאינך ירא ושבטוח אתה בהצלחת דרכך עד שתחשוב עצמך כבר כיורש מלכות אביך ואוצרותיו ונשיו, יחזקו גם ידי אשר אתך, כי בטחונך יבטיחם.

והנה עצתו של אחיתופל היתה שאבשלום יעשה מעשה שבגינו יבין העם שלא ישלימו דוד ואבשלום ובכך ילכו אחרי אבשלום ויעזבו את דוד

ר״י קרא, אברבנאל.

, וַיֹּאמֶר אֲחִיתֹפֶל אֶל אַבְשָׁלֹם בּוֹא במשכב אֶל פִּלַגְשֵׁי אָבִיךָ אֲשֶׁר הִנִּיחַ לִשְׁמוֹר את הַבָּיִת, וְשָׁמַע – וישמע כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי נִבְאַשְׁתָּ – נתעבת ונמאסת

מצודת ציון.

אֶת – על אָבִיךָ וְכך חָזְקוּ – יחזקו יְדֵי כָּל העם אֲשֶׁר אִתָּךְ, כי עתה ידם רפה לעזור לך, שאומרים בלבם שלבסוף הבן יתחרט וישלים עם אביו ואנו נהיה שנואים למלך וינקמו בנו

רש״י, מצודת דוד. ורי״ד מבאר כי אחיתופל יעץ את העצה הזו כגמול בעבור ששכב דוד עם בת שבע שהיתה בת בנו של אחיתופל. ומלבי״ם מבאר כי התיירא אחיתופל מלייעץ כעת להרוג את דוד, כי לא היה נראה בעיניו שיקבל אבשלום את עצתו, והיה ירא פן ישלים עם אביו, ואז יתנקם דוד ממנו על עצתו הרעה, ולכן הקדים שטרם יגיד את עצתו להרוג את דוד, יבוא אבשלום אל פלגשי אביו, שבזה יבטח ליבו ולב ישראל שלא יתרצה דוד אליו, והטעם שנתן לאבשלום הוא, שמעצם העובדה כי הניח אביו את פלגשיו לשמור על הבית, העם רואה כי עוד לב אב על בנו ולב בן על אביו, כי העם יחשוב שאם היה דוד מחשיב את בנו כאויב ומתנקם לא היה מניח פילגשיו שם פן יהרגם או יפקירם לנאץ את אביו, ולכן יעץ לו שיתראה כאויב בפני העם לחזק ליבם.

(כב) וַיַּטּ֧וּ לְאַבְשָׁל֛וֹם הָאֹ֖הֶל עַל⁠־הַגָּ֑ג וַיָּבֹ֤א אַבְשָׁלוֹם֙ אֶל⁠־פִּֽלַגְשֵׁ֣י אָבִ֔יו לְעֵינֵ֖י כׇּל⁠־יִשְׂרָאֵֽל׃

So they spread a tent for Absalom on the top of the house; and Absalom came to his father's concubines in the sight of all Israel.

תרגום יונתןר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמצודת דודמקראות שלובות

וּנְגִדוּ לְאַבְשָׁלוֹם קִינוּפִין עַל אִיגָרָא וְעַל אַבְשָׁלוֹם לְוַת לְחֵינָתָא דַאֲבוּהִי לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל.

ויבא אבשלום אל פילגשי אביו לעיני כל ישראל – אותה שעה נתקיים כי אתה עשית בסתר ואני אעשה את הדבר {הזה} (לעיני) {נגד} כל ישראל (שמואל ב י״ב:י״ב).

ויטו לאבשלום האהל על הגג – כדי שיראו כל ישראל שהוא בא אל פלגשי אביו (שמואל ב ט״ז:כ״א), לקיים מה שנאמר ושכב את נשיך לעיני השמש הזאת (שמואל ב י״ב:י״א) וכתיב אתה עשית בסתר ואני אעשה נגד כל ישראל וגו׳ (שמואל ב י״ב:י״ב). לכך נאמר ויטו לאבשלום האהל על הגג במקום גבוה כדי שיראו כל ישראל שהוא שוכב עם פלגשי אביו.

ויטו לאבשלום האהל – הטו לו אהלים על הגג שיבואו שם הפלגשים וישכב אבשלום עמהן תוך האהלים, וזהו: לעיני כל ישראל, כי כלם ראו שנכנס עמהן בסתר תוך האהלים. ותרגומו: ונגדו לאבשלום קינופין על איגרא. ובדברי רבותינו ז״ל פירוש קנופין – שמעמידין ארבע עמודי עצים ונוטלים עליהם וסביבותיהם יריעות, והוא אהל נטוי.

ויבא אבשלום אל פילגשי אביו לעיני כל ישראל – הנה בזה נתקיים מה שייעד לו הש״י לדוד באמרו הנני מקים עליך רעה מביתך ולקחתי את נשיך לעיניך ונתתי לרעך ושכב עם נשיך לעיני השמש הזאת כי אתה עשית בסתר ואני אעשה את הדבר הזה נגד כל ישראל ונגד השמש, והנה יעץ לו זה אחיתופל לחשבו כי אולי יחשבו ישראל שתהיה זאת תחבולה לבחון אם לב ישראל ישר את דוד ולזה ייראו מלמרוד בדוד אך כשיראו הפעל המגונה מאבשלום כנגד אביו אז יתבאר להם כי נבאש את דוד ושאין זה הענין על צד התחבולה לבחון לבבם ולפי שהפילגשים בלא כתובה ובלא קדושין דינן כדין מפותת האב שהיא מותרת לבן.

ולזה הטו משרתי אבשלום לו אוהל על הגג, באופן שראו כל העם הכנסו לאהל והתייחד עמהן, וזהו ויבא אבשלום אל פילגשי אביו, כי בא אל האהל ושכב עמהן, ובזה נתקיים ייעוד הנביא שאמר (סימן י״ב י״א י״ב) הנני מקים עליך רעה מביתך ולקחתי את נשיך לעיניך ונתתי לרעך ושכב את נשיך לעיני השמש הזאת, כי אתה עשית בסתר ואני אעשה את הדבר הזה נגד כל ישראל ונגד השמש. ואינו מהבטל שיעשה הרע הזה על ידי אבשלום להיותו בן יפת תואר, אמרו באלה הדברים רבה (אמר המגיה לא מצאתי מדרש זה שם כי אם מעט מזעיר בפרשת כי תצא, אמנם בתנחומא ריש פרשת כי תצא מצאתיו בביאור גדול ודוק): עבירה גוררת עבירה, כתיב בתורה (דברים כ״א י״ב) וגלחה את ראשה כדי שתתנוול ולא תמצא חן בעיניו, מה כתיב אחריו? (שם ט״ו) כי תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה, שתים בבית מריבה בבית, ועוד אחת אהובה ואחת שנואה, מה כתיב אחריו (שם י״ח) כי יהיה לאיש בן סורר ומורה, שכן מצינו בדוד המלך, על שחמד מעכה בת תלמי מלך גשור במלחמה, יצא ממנו אבשלום שבקש להחרים את אביו ושכב עם פלגשיו לעיני כל ישראל, ועליה נהרגו כמה רבבות מישראל, ועשתה מחלוקת בישראל, ונהרג שמעי בן גרא ושבע בן בכרי ואחיתופל, והשליט ציבא על בית שאול:

לעיני וגו׳ – כולם ראו הכנסו אל האהל והתיחדו עמהן.

וַיַּטּוּ לְאַבְשָׁלוֹם משרתיו

אברבנאל.

את הָאֹהֶל בו עשה את המעשה, במקום גבוה

רד״ק.

עַל הַגָּג כדי לגרום לפרסום העניין

מהר״י קרא.

, וַיָּבֹא אַבְשָׁלוֹם אֶל פִּלַגְשֵׁי אָבִיו במשכב לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל שכולם יראו שהוא נכנס אל האהל ומתייחד עימהן

מצודת דוד. ובזה נתקיים ייעוד הנביא שאמר (לעיל י״ב:י״א-י״ב) ״הנני מקים עליך רעה מביתך ולקחתי את נשיך לעיניך ונתתי לרעך ושכב את נשיך לעיני השמש הזאת, כי אתה עשית בסתר ואני אעשה את הדבר הזה נגד כל ישראל ונגד השמש״, ר״י קרא, אברבנאל.

(כג) וַעֲצַ֣ת אֲחִיתֹ֗פֶל אֲשֶׁ֤ר יָעַץ֙ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם כַּאֲשֶׁ֥ר יִשְׁאַל⁠־[אִ֖ישׁ]יִשְׁאַל⁠־[אִ֖ישׁ] יש רווח צר בלבד ואין ניקוד לתיבה ״אִ֖ישׁ״ הנקראת ולא נכתבת. בִּדְבַ֣ר הָאֱלֹהִ֑ים כֵּ֚ן כׇּל⁠־עֲצַ֣ת אֲחִיתֹ֔פֶל גַּם⁠־לְדָוִ֖ד גַּ֥ם לְאַבְשָׁלֹֽם׃

Now the counsel of Ahithophel which he counseled in those days, was as if a man inquired of the word of God; so was all the counsel of Ahithophel both with David and with Absalom.

תרגום יונתןילקוט שמעונימיוחס לר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובות

וּמַלְכָּא דַאֲחִיתוֹפֶל דִמְלֵךְ בְּיוֹמַיָא הָאִינוּן כְּמָא דְשָׁאִיל גַבְרָא בְּפִתְגָמָא דַייָ כֵּן כָּל מִלְכָּא דַאֲחִיתוֹפֶל אַף לְדָוִד אַף לְאַבְשָׁלוֹם.

ועצת אחיתופל – (כתוב ברמז קמ״ב).

ועצת אחיתופל אשר יעץ בימים ההם כאשר ישאל איש בדבר האלהים כן כל עצת אחיתופל – בימים ההם קמה עצת אחיתופל אפילו לדבר עבירה לפי שהיה מעם י״י לקיים גזירתו שאמר הנני מקים עליך רעה מביתך ולקחתי את נשיך לעיניך ונתתי לרעיך ושכב עם נשיך (שמואל ב י״ב:י״א) אבל לפנים מיכן או לאחר מיכן אם לחשך אדם לעבור עבירה כדי שתצליח לא יאבה לו ולא והוא מפר מחשבות ישמע שאין חכמה ואין תבונה נגד הערומים לוכד חכמים בערמם ועצת נפתלים נמהרה, יומם יפגשו חושך ויושע מחרב מפיהם (איוב ה׳:י״ב-ט״ו).

כאשר ישאל איש בדבר האלהים – איש קרי, ולא כתיב. והכתיב ר״ל על דוד, כן היתה עצתו נכונה ומתאמתת לדוד כמו אם היה דוד שואל בדבר האלהים, כי אחיתופל יועץ היה לדוד כמו שאומר בדברי הימים: ואחיתופל יועץ למלך (דברי הימים א כ״ז:ל״ג). וקרי: איש – כלומר לכל אדם המתיעץ בו. ומה שאמר: לדוד – כי לא היה לו יועץ תמיד.⁠

כן בכ״י לוצקי 849. בכ״י וטיקן חסר: ״ומה שאמר לדוד... יועץ תמיד״.

ומה שאמר: גם לדוד גם לאבשלום – האחד לרבות על חבירו, כמו: גם צאנכם גם בקרכם קחו (שמות י״ב:ל״ב), כי עתה שב להיות יועץ אבשלום כמו שהיה יועץ דוד.

ובדרש: איש קרי ולא כתיב – לא היה איש אלא מלאך.

גם לאבשלום – ואע״פ שזה היתה עצתו תחילה לאבשלום דבר הפלגשים, עצה נכונה היתה ואף על פי שהיתה לרעה כי בדבר ההוא חזקו ידי כל אשר אתו (שמואל ב ט״ז:כ״א) וידעו כי לא יעשה עוד אביו שלום עמו. וגם העצה הזאת האחרת היתה נכונה ואילו נעשתה היה נהרג דוד כדבריו, אלא שהקב״ה צוה להפר העצה.

כן כל עצת אחיתופל גם לדוד גם לאבשלום – הנה אחיתופל היה אבי אביה של בת שבע אשת דוד שנא׳ בגבורי דוד אליעם בן אחיתופל הגילוני והנה בת שבע היתה בת אליעם כאמרו הלא זאת בת שבע בת אליעם והנה עם כל זה ספר כי עצתו היתה תמיד בתכלית מה שאפשר מהטוב להגיע אל התכלית לדוד בהיותו יועץ דוד ואחר שהיה בקושרים היתה עצתו גם כן שלמה לאבשלום כנגד דוד.

ואמנם סמך הכתוב לזכור כאן שהיה עצת אחיתופל בימים ההם כשואל דבר מאת האלהים לסבות. האחת להגיד למה לא חלקו הזקנים וחושי בזה עם היות שידעו בעצה הזאת, ולזה אמר שלא מצא חושי הארכי וכל הזקנים מקום לחלוק עליה, וגם שאם יחלוק אפשר שיחשד שהיה אומר זה לכבוד דוד, ולפי שלא מצא פני ההראות לחלוק עליו שתק. ואחשוב אני שהפסוק הזה הקדמה למה שיזכור מעצת אחיתופל וחושי, והוא שעצת אחיתפל אשר יעץ בימים ההם היה כאשר ישאל איש בדבר האלהים, אם לדוד ביעצו אותו, ואם לאבשלום במה שיעץ אחריו, ועם כל זה סבב השם יתברך שאבשלום וכל ישראל יסכימו יותר בעצת חושי מעצת אחיתפל. וכבר ביאר הפילוסוף שהעצה היא בדברים העתידים ובדברים האפשריים, וענינה היא העמידה על הסבות והדרכים אשר יגיע בהם לכל דבר אל התכלית הנרצה, והיתה עצת אחיתפל תמיד שלא יחטא בסבה ודרך מהדרכים המיוחדים להגיע על הדרוש, ולכן אמר שהיה ענינו כשואל איש בדבר האלהים, ואולי טוב עצתו היה לו בכח אלהי להיות כח המדמה שלו מושפע ונשלם מאד מהעליונים, וזהו כאשר ישאל איש בדבר האלהים. והנה אחיתפל היה אבי אביה של בת שבע אשת דוד, כמו שנאמר בגבורי דוד (סימן כ״ג ל״ד) אליעם בן אחיתפל הגלוני, ובת שבע היתה בת אליעם, והנה עם זה בהיותו עם דוד היה מיעץ אותו באמת ובתמים, ואחרי שהיה בקושרים עם אבשלום היתה עצתו שלימה נגד דוד, ולזה כוון באמרו גם לדוד גם לאבשלום. והאפוד כתב שהיה אחיתופל קודם זה יועץ לאבשלום, ואין זה מחוייב מאמרו גם לאבשלום, כי זה כתב כותב הספר למה שראה עצת הפילגשים ועצת אבחרה נא שנים עשר אלף איש וגו׳, היותם עצות נכונות וישרות כפי חומר הדרוש וטבע הענין. ובמדרש תהלים (סוף מזמור ג׳) אמרו (שם ב׳) רבים קמים עלי, רבים בקומה רבים בתורה, רבים בקומה זה שובך וגלית, שובך למה נקרא שמו כן? שהיתה קומתו כשובך, ושופך היה שמו שהיה שופך דמים, וכן גלית שכתוב בו שש אמות וזרת. רבים בתורה, דואג אב ב״ד היה נאמר (סי׳ כ״א ז׳) אביר הרועים אשר לשאול, אחיתופל יועץ היה, שנאמר ועצת אחיתופל, איש קרי ולא כתיב, שלא היה איש אלא מלאך, וכן אמר דוד ואתה אנוש כערכי:

כאשר ישאל בדבר – איש קרי ולא כתיב נדרים פרק אין בין המודר ומסורת ריש סדר אלה הדברים ובירושלמי פרק חלק איש קרי ולא כתיב לא יכלו הכתובים לקרותו איש וכן באגדת תלים מזמור ג׳ איש קרי ולא כתיב שלא היה איש אלא מלאך. ועיין כלי יקר וחסר הכתוב איש בפנים כי בן אדם מחוסר מאלהים כענין שנאמר ותחסרהו מעט אלהים ולא יקום דברו כדבר אלהים ולא תקום עצתו כעצת אלהים לכן חסר הכתוב מבפנים איש ותלה לו מבחוץ שאם ייטיב מעשיו ותהיה עצתו לשם שמים תקום עצתו כדבר אלהים כך מצאתי בספרים קרי ולא כתיב ופירושו ועלתו.

בימים ההם – אשר הועמד להיות יועץ.

כאשר – כמו השואל מה מדבר אלהים, בטוח הוא שהתשובה היא נאמנה, כן היתה עצת אחיתופל בטוחה, להשיג על ידה הדבר הנרצה.

גם לאבשלום – כי לפי מחשבתם הרעה, היתה העצה בדבר הפלגשים עצה טובה, ואף עצתו בדבר הרדיפה אחר דוד, עצה נכונה היתה, אבל ה׳ הפרה.

ועצת מבאר שאבשלום היה מוכרח לעשות כדבריו, ולא חכה עתה לשמוע מה יאמר חושי כמו בעצה השנית, אחר שאחיתופל סגר הדלת לפניו, ולא רצה לדבר את עצתו עד יבא אל פילגשי אביו, והיה נשאר בלי עצה, כי עצת אחיתופל היתה גדולה בימים ההם כהחלטת האורים ותומים.

וַעֲצַת אֲחִיתֹפֶל אֲשֶׁר יָעַץ בַּיָּמִים הָהֵם היתה טובה ונכונה כַּאֲשֶׁר – כמו יִשְׁאַל – שהיה שואל איש (אִישׁ

המילה איש קרי ולא כתיב, שהיתה עצתו נכונה לדוד וכן לכל איש שהיה שואל ממנו, ובדרש שהיה אחיתופל כמלאך, שכל עצותיו היו מתקיימות, רד״ק.

קרי ולא כתיב) בִּדְבַר הָאֱלֹהִים – באורים ותומים

מלבי״ם. שאם היה השואל שואל באורים ותומים היה מקבל תשובה בדיוק כפי שהשיב אחיתופל, אלשיך.

כך היה בטוח השואל בתשובתו של אחיתופל

מצודת דוד.

, כֵּן – וכך היתה כָּל עֲצַת אֲחִיתֹפֶל גַּם כאשר יעץ לְדָוִד וגַּם כאשר יעץ לְאַבְשָׁלֹם, ולפי מחשבתו הרעה היתה העצה בדבר הפלגשים עצה טובה, ואף עצתו שיעץ לאחר מכן לרדוף אחר דוד ולהורגו

ראה להלן בפרק יז.

עצה נכונה היתה, אבל ה׳ הפרה

רד״ק, מצודת דוד. מפני שדוד התפלל (לעיל פרק טו פס׳ לא) ״סַכֶּל נָא אֶת עֲצַת אֲחִיתֹפֶל יְהוָה״.

, ואולם לעצה הראשונה הזו היה מוכרח אבשלום לשמוע מבלי להתייעץ עם חושי (כפי שעשה לגבי העצה השניה), שכן אחיתופל סגר הדלת לפניו, ולא רצה לגלות את עצתו (לרדוף ולהרוג את דוד) עד שיבוא אל פילגשי אביו, ואם לא היה שומע לו היה נשאר בלי עצה

מלבי״ם.

: ס

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

Shemuel II 16, Biblical Parallels Shemuel II 16, Targum Yonatan Shemuel II 16, Yalkut Shimoni Shemuel II 16, R. Yehuda ibn Balaam Shemuel II 16, Rashi Shemuel II 16 – The Metsudah Tanach Series (Lakewood, NJ) (CC BY 3.0), R. Yosef Kara Shemuel II 16, Attributed to R. Yosef Kara Shemuel II 16, Radak Shemuel II 16, Rid Shemuel II 16, R. Yosef ibn Kaspi Shemuel II 16, Ralbag Shemuel II 16, Abarbanel Shemuel II 16, Minchat Shai Shemuel II 16, Metzudat Zion Shemuel II 16, Metzudat David Shemuel II 16, Malbim Shemuel II 16, Hoil Moshe Shemuel II 16, Mikraot Sheluvot Shemuel II 16

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון